דמעה של כאב... *-סיסי הנסיכה-*

מול אדן חלוני עומדת אני


נושאת מעלה מעלה את מבטי


מתמקדת בקרני השמש הזהובות


ולפתע מתחילות לזלוג מעיניי דמעות


מנסה להסיט את מחשבותיי ואומרת לעצמי


שדמעותיי זולגות בגלל השמש שסינוורה אותי


אך בתוכי אני יודעת שדמעותיי זולגות


בגלל הכאב הרב שגרמת לי


אתה לא מודע לכך שאותך עדיין אוהבת


מפני שנשמתי היחידה שיודעת זאת


ונשמתי היא אילמת!!


המחשבה שמעכשיו לא תוכל לחבק אותי באהבה ובחום


מנפצת לי את החלום


וגורמת לי לחזור לאמת המכאיבה


המציאות שבה עכשיו נגמרה לי האהבה!