בלעדיו

יושבת אני וחושבת,


האם גם הוא חושב עליי?


האם להתקשר אליו, עכשיו, זה כדאי?


האם הוא אוהב אותי באותה המידה?


או שהאהבה שלי היא סתם אשליה?


האם כשהוא מדבר איתי, זה מתוך אהבה או ידידות?


ולמה בלעדיו אני מרגישה ריקנות?


איך אוכל אותו לשכוח?


ואיך לעשות שיהיה לי עוד כח?


איך לגלות לו את זה במילים נכונות?


ואיך לא לעשות לי בושות?


יושבת אני ותוהה,


האם הוא יאהב אותי בחזרה?


האם הוא בכלל רוצה חברה?


חשבתי שהאהבה אמורה להיות מהנה,


אך גיליתי עכשיו שהיא קצת מכאיבה.


אולי אחרי שאגלה לו מה בליבי,


אולי אז, הוא יאהב גם אותי,


ואם הוא יאהב אותי אהבה רבה,


אז, האהבה תהיה פחות מכאיבה.


יושבת אני וחושבת,


אולי אם אגלה לו,


הוא ישבור לי את הלב,


ואז הלב יהיה כואב.


יושבת אני ואומרת:


"בינתיים לא אעשה דבר,


אני אלך לישון, ואחשוב על זה מחר"


 


יאללה כפרות זה השיר השני שלי.


אם תשימו לב תראו שהשירים הם הפכים גמורים...


תגיבו נשמות,


אוהבת,


אדוונת