ילד שלי..

ילד שלי...

אהבתי אותך

אוהבת אותך ..

ויואהב אותך...

אבל כאן ...

כאן אני עוזבת אותך..

ילד שלי..

אני תמיד אהבתי לשבת מולך להסתכל לך בענים שלך....

ולשתוק..

להסתכל במבט התמים הזה ...

המבט שאומר הכל..

תמד היתה שואל למה יש שקט....

ואני היתי ממשיכה לשתוק .. כאילו מתעלמת...

היסתכלתי שעות בענים שלך כי כאשר הסתכלתי בהם הרגשי כאילו אני טובעת בתוכם נכנסת
לגופך מרגישה אותך...את כל פינה בך... מטיילת בך.. אוי איך הרגיעה אותי המבט שלך...

ילד שלי אני לא יכולה לעקל שאתה כבר לא כאן שהלכת ..

שאתה כבבר לא שלי.....

לא יכולה לסבול שאתה רחוק ממני ... לא יכולה לסבול שאני כבר לא יכולה לבהות במבטך
.... המכתבים הטלפונים השירים לא מספיקים לי... אני רוצה שתיהיה שוב איתי..

שוב לידי... אבל זה בלתי אפשרי.....

אז אני מעדיפה..... ללכת... מעדיפה להסתכל עליך מלמעלה....

אל תדאג ילד שלי משם אני יוכל לאהוב אותך ולשמור עליךך תמיד!