החלטה של יום הולדת

אתמול חגגתי את יום ההולדת ה - ** שלי!

אחרי שלוש שנים של עצמאות גדולה, שנתיים של אהבה גדולה, ושנה של לבד עצום, של חור
בבטן שאף אחד לא מצליח למלא, אף אחד חוץ ממך. יום ההולדת הזה היה קצת שונה פרט
לפלאשבקים על ימי הולדת בשנים האחרונות, לא ממש כעסתי על עצמי ולא ממש הצבתי לעצמי
מטרות חדשות ולא ממש הייתי בדיכאון.

קמתי בבוקר והלכתי אחרי התחושות של מה שאני באמת רוצה לעשות.

זה יום שבו הרגשתי מלכה ולא אפס, יום של תנאים וברגעים אחרונים של הכרה שניות לפני
שנירדמתי, הבנתי את המסע שאני עומדת בפיתחו

השנה אני אלמד לאהוב, היום אני פותחת תקופה חדשה. בה אני מודעת היטב לטעויות,
להחלטות השגויות, להתמסרות הטוטאלית ולחופש.

עכשיו אחרי תקופה של התנזרות, טיפול ומודעות כאשר הצלחתי להרים ראש מעל האדמה, אני
מנסה לזקוף את כל גופי. יקח לי זמן אני יודעת,אבל אני אשקם את עצמי. אני פוחדת מאוד
לא יודעת איך זה יגמר, לא יודעת לאיזה אדם אהפוךאחרי שאעז לזקוף את ראשי, ומקווה
לטוב! החלטתי לכתוב בתור תרפיה, זה חימם לי את הלב בימים של בדידות. כתבתי הרבה
עליך, עלינו והוצאתי מתוכי את כל הכעסים, השנאה, האהבה, הבגידה, הגעגועים,
ההסתגלות, הפרידה ועל כל הניסיונות שלי להתרומם, לחזור לעצמי, לאהוב ולהתאהב. מאז
הכל ניראה לי חסר סיכוי אין ולא היה אחד שהצליח לעמוד מול האידיליה הזו, אתה. ומאז
אני לבד, לבד אבל אחרת, שונה, בוגרת, נחרצת, החלטית, מנוסה, יודעת להבחין בין טוב
לרע. והיום זו אני , רק אני ושוב פעם אני. היו מחזרים ועדיין ישנם, בהתחלה הם
מבינים מאיפה באתי, מתחשבים בי, מכבדים אותי, מנחמים אותי. אבל לאחר תקופה מסויימת
ודיי הגיונית הם מתפרצים ומאבדים את סבלנותם בטענה שאני טועה ואיך אני מסוגלת
להמשיך לחיות את חיי בצורה הזו. הם חושבים אותי לאדם קר, מתוסכל, אדם שלא יודע
לאהוב, כמו גוף ללא נשמה. הם טועים ובגדול יש בי יכולת עצומה לאהוב, רצון, ומי כמוך
יודע איזה אדם אני חם, אוהב, דואג, איכפתי, מתחשב, מתמסר עם כל הגוף, הלב והנשמה.
איך אני אצליח להסביר להם שאני פוחדת, פוחדת לא מהאהבה אלא ממה שיבוא אחריה, איך
אומר להם שאני לא מסוגלת ומדחיקה את כל האהבה, הרגשות, הריגושים, הכמיהה והרצון
להיות נאהבת. איך אומר להם שאני זקוקה לאהבה יותר מהם, שאני מפחדת להיפגע שוב,
להתאהב באדם הלא נכון, איך, תגיד לי איך אני עושה את זה בלי להבהיל אותם. אף פעם לא
הבנתי למה ניגררתי אחריך, למה התקשיתי להמשיך הלאה, להתחיל משהו חדש. למה פגעתי
בעצמי ולאיזה אדם הפכתי. כל הזמן חשבתי עליך, השוויתי לך והתגעגעתי. היו מחזרים
מעטים מאוד שהצליחו אולי בדיעבד כך לפחות חשבתי, לגרום לי להשתנות ולקוות אבל מהר
מאוד התעוררתי והבנתי שהם לא גורמים לי לכלום והם לא מצליחים לקחת אותי לענני האושר
איפה שחשבתי שהיינו יחדיו, אני ואתה. מהר מאוד הבנתי שהשטתתי ניסיתי להיות מישהי
שאני לא. ומצאתי את עצמי מתחמקת מהם, מחפשת תירוצים ובורחת. אבל תמיד היה החשוב מכל
לא להתפתות ולהיתמסר, הפכתי לגוף ברזל, גוף שלא מסוגל להנות ולהפיק תועלת, גוף שלא
יודע להתפנק, והיו תקופות שחסר היו גם תקופות שלא הרגשתי מאום. לא צורך, לא רצון
ולא התרגשתי מכלום. כמו אישה שמעולם לא ידעה תשוקה ואהבה. וידעתי איתך כמו שלא
ידעתי מעולם. כל הזמן אמרו לי ואמרתי לעצמי שכך מוטב שזה ניגמר אפילו שהכאבתם לי
בצורה שלא תתואר, ועברו לי ימים של כאב, כעס, פגיעה, דמעות ובכי הפכתי לחצי אדם. רק
תראה מה עברתי בגללכם, ועדיין. אתה קרוב לוודאי אוהב, חיי את חייך, ואין לי צל של
ספק שאתה מקיים חיי מין מלאים וסוערים כמו שאתה יודע. למרות שאמרת שלעולם, לעולם לא
תצליח מישהי אחרת לקחת את מקומי, שתעניק מה שאני הענקתי, שתרגש, ותאהב כמוני. שתדע
העובדה בזו לא ניחמה אותי ולא עזרה לי לצאת מהמשבר אבל בתוך תוכי תמיד ידעתי שאתה
יודע ושתבכה על הכל כל ימי חייך איך אמרת:"את נסיכה והטעות שלי שלא הנחתי לך כתר,
הייתי צריך לבקש את ידך כמו שתמיד דיברנו" עכשיו שאני חושבת על זה אני מודה לאלוהים
שלא עשיתי איתך את הטעות הזו אחרת הייתי גומרת באמת. לחיות לצדו של בוגד וסורר,
קנאי וחשדן. לחיות בצלו של אדם שדאג להרחיק ממני את כולם, אדם שלא נתן לי לפתוח
חלון בבית, שהרגיש מאויים על ידי כולם, אדם שפחד שכולם מנסים לקחת לו אותי, שכבל
אותי והפך אותי לרכוש האישי שלו. חיי היו מרורים וסבל אילו הייתי חולקת אותם איתך.
פגעת בי בתקופה הכי קשה בחיי, שבוע לאחר מות אימי ז"ל, בתקופה שכל כך הזדקתי
לתמיכתך, בשעות הכי קשות שלי היית במקום אחר, היו לי ימים של שחור ולבן בלי אמצא,
בלי תקווה ועל זה אין ולא תהיה מחילה וכאן נימדדת: לא היית איתי ברע, אז גם לא
נותרה סיבה שתישאר איתי בטוב, וכאן זה ניגמר. בכינו, כאבנו, אמרנו כל שבליבנו
וביקשת סליחה. אבל איך יכולתי, איך באותם רגעים הרגשתי רק כאב, גועל וסלידה ממך.
ואת זה לא תבין עד שתחווה זאת על בשרך!

ולסיום אני רוצה להגיד לך: שהיום אני סוגרת מעגל חדש בחיי. התאבלתי עליך ועל האהבה
הזו מספיק זמן " פרידה זה כמו מוות קטן".

לוקחת החלטות חדשות בחיי, מחזירה לעצמי את השליטה לחיות את חיי ועוד דבר נוסף וחשוב
שתדע: " אם אספר לך על החלום שלי,אם אלחש לך את הכאב שלי, אם יגיד לך אדם יש אהבה
בעולם, ספר לו עלי ועל אהבתי. ספר לו על חלום ישן של אהבה, על אהבה שניכתבה בי, על
דמעות שזולגות, על הזיכרונות היפים שניקברו. אם אלחש לך את הסוד שלי האם תדע את
האכזבות שלי? שיקרתי לך, כי חלומותיי היו ואינם. אולי יום אחד עוד אגשים משאלה או
חלום ישן. אבל אתה כבר לא תראה, לא תדע. על זה שיתן חיים לליבי שכבר מת מזמן."

זהו אהובי לשעבר, סגרתי את הספר שלך.

הוא היה ספר כואב, עצוב, מלמד עם המון מוסר השכל.

אך לא אוכל לקרוא בו שוב.

היום אתה חסר משמעות בעבורי, כלום, אפס, הפכת למולקולה באוויר.

יום אחד אני אתהלך קורנת מאושר לצד גבר שראוי לאהבתי!!!