סבא-אתה כל כך חסר לי!!

סבא...


שוב יושבת אני מול התמונות


וברגע אחד העיניים מבריקות והדמעות לרדת מתחילות...


מרגישה שאין לי טעם לחיות..למה סבא?!


למה אני צריכה לבוא אליך להר המנוחות?!


במקום לבוא אליך לבית ולקבל נשיקות?!


יש לי כל כך הרבה שאלות אך אין לי אפילו תשובה אחת!


כל כך צריכה אותך פה איתי...


הדמעות יורודות ואין מי שינגב...


שקר וכאב...אין מי שיחבק....


כשרוצה נשיקה אין מי שינשק...


סגורה אני בין 4 קירות....


מחכה שאת הדרך אל האושר אוכל שוב לראות!


לא רואה את דרכי אל האושר....


רואה רק איך נשארתי לבד בבור של חושך!


כל כך אהבתי אותך אוהבת ואוהב לעד!!!


כי הנשמה שלך מלווה אותי לכל מקום!


נכזתך,


אהובה ניסים!