האמת שביפנים - והלב נשבר לאלפי חלקים שלא ניתן לחבר .

מחייכת, שרה, רוקדת שמחה ..
החיים יפים, כשאני עם מסכה .
בחוץ הכל יפה, כולי זוהרת
בחוץ הכל שקרים, כולי מאושרת
אך בפנים, בפנים כל הכאב
בפנים הלב השבור שאיש אינו שומע יותר,
בפנים המחשבות, השאלות התהיות,
בפנים האהבה הנכזבת,
בפנים האמת, בפנים הכאב .
וכולם מאמינים לי, כולם מאמינים לחיוך הזה
לשקרים האלה, לשמחה הזאת .
הם מטומטמים , או שאני שחקנית טובה
המסכה שלי עד כדי כך טובה
לרגע איש לא ראה את שברי הלב
איש לא שמע את הצעקות מבפנים
איש לא שמע את השאלות
זה לא הגיוני, הרי כ"כ הרבה כאב יש בפנים,
איך אף אחד לא רואה אותו
אבל זה לא משנה,
גם אם ישמעו, יראו, יבינו, יקלטו,
שום דבר לא יעזור .
רק אתה, אתה ששברת, שהרסת, שקילקלת ..
רק אתה יכול לתקן, אבל אין ביכולתך .
אתה לא יכול, כי אתה לא יודע ..
או שאתה כן יודע, ופשוט לא רוצה .
האהבה הזאת, האכזבה הזאת, הכאב הזה,
השאלות האלו, התהיות, השברים ..
כל אלו, ישארו חרוטים בי לנצח .
כל אלו ישארו איתי עד לסוף ימיי חיי .
כל אלו לא יניחו לי אף לא לרגע .
ורק לכל אלו אני קוראת "חבריי" .
הם היחידים שאיתי תמיד, לאורך כל הדרך
היחידים שיודעים את האמת המרה,
היחידים שבאמת מבינים את גודלם ועוצמתם .
זהו, סיימתי כאן ..
עכשיו אני חוזרת למציאות הכואבת,
למסכה שלא יורדת מפניי ולו לרגע,
ושוב, שוב אני יכולה לקרוא לעצמי "החיה - מתה" .
כי מבחוץ אני חיה,
ומבפנים ? האור כבר נדם, כבה לעולם .
מבפנים, אין בי נשמה, אין לי לב .
הנשמה לא מכירה כבר בעצמה,
והלב נשבר לאלפי חלקים שלא ניתן לחבר .
אך יבוא היום, והמסכה תרד .
ביום הזה, לא אוכל עוד לשאת את הכאב,
את רחמם של האחרים עליי, את המבטים שלהם .
ביום הזה, אהפוך למתה .
מתה מבחוץ, וגם מבפנים
לשם שינוי .