כבר לא שלך

כשלא הייתי יכולה לחיות בלעדייך דווקא היה נראה שאתה הסתדרת מצויין בלעדי ועכשיו, לאחר שעברתי את אותה תקופה נוראית, והבנתי שאתה לא עד כדי כך משמעותי בחיי, אתה פתאום לא מפסיק לדבר עלינו ולהזכיר דברים שכל כך התאמצתי לשכוח - "את לא זוכרת כמה טוב היה לנו?" בטח שהיה לך טוב. הייתי מוכנה למות בשבילך. אבל לא, אני לא זוכרת כמה טוב היה לי ובאמת שאני לא מסוגלת להבין איך , לעזאזל, אתה הצלחת לראות משהו 'טוב'  בדמעות ובתיסכולים העמוקים שלי.
עכשיו, באמת שאני פורחת. התחלתי לצאת על אנשים אחרים וכאשר אני מביטה במראה אני רואה את השתקפותי מביטה אליי בחיוך, אמיתי! ובחיי שהתגעגעתי לאותה הרגשה מלאה ואמיתית. לפעמים יוצא לי לראות אותך, אתה כועס ומתוסכל, זורק אצבעות מאשימות לכל עבר, מנסה להבין למה, לכל הרוחות, אני לא חוזרת אלייך כמו תמיד (בדמעות ובנשיקות קטנות על הצוואר) כנראה שזה משגע אותך להבין (סוף סוף) שהמחשבה על להיות איתך מצחיקה אותי עד דמעות. אתה חשבת שאני אנשום אותך לנצח. "אני עדיין אוהב אותך" אתה עושה לי בחילה. אתה באמת שלא יודע מה הייתי נותנת בשביל לשמוע את אותם הדברים לפני שהבנתי שאתה לא שווה כלום. אתה באמת שלא יודע כמה אז, היה בי לתת לך, אם רק היית לוקח.
אני מתביישת לזכור איך כל כך פחדתי לשחרר אותך, חשבתי שאתה היחיד בעולם הזה שמסוגל להבין אותי - אתה לא. אתה כל כך הרבה דברים כבר - לא.
הפסקתי להאשים אותך על זה שאני כל כך סובלת בגללך, הרי זה לא היה בגללך, לא אתה הוא זה שהכריח אותי להאמין לך אחרי כל כך הרבה שקרים. "אני באמת צטער, תסלחי לי" אני סולחת, כבר לא אכפת לי. השקרים שלך כבר לא יפגעו בי.
אני מרימה סוף סוף את הראש מהאדמה ומביטה בך בעיינים עמוקות כדי להראות לך שאני לא אותה ילדה שפעם הייתה בוכה על חלומות שלא מתגשמים. כדי להראות לך שאתה כבר לא חלק מהחלומות שלי.
אני הולכת ממך רחוק עד כמה שאפשרר כדי לייבש את שאר הדמעות שזלגו סתם כך ומכל הלב, אני מאחלת לך חיים נהדרים.