נצח

לפני משהו שנראה לי כמו נצח, הייתי חושבת על נגיעות קטנות וחזיות זרוקות על הריצפה וסקס. הייתי מסמיקה, מצחקקת בשקט ומחביאה את אותם המחשבות עמוק בתוך קרקעית הראש וחוזרת לחשוב על נשיקות קטנות במחששה של בית הספר ושיחות טלפון עד השעות הקטנות של הלילה.


אחרי משהו כמו פחות מנצח כבר לא הייתי מסמיקה בגלל מחשבות על סקס. היית חודר לתוכי והייתי גונחת בשקט בשקט ואתה היית נושם בכבדות אל תוך האוזן שלי רק כי - ובכן - ככה היה נראה שצריך. לא חשבתי שסקס יכול להיות כל כך רייקני וכשהיית נרדם קרוב אליי ומתחנן למגע מסוג כלשהו אני הייתי מסתובבת על הצד ושונאת את עצמי על זה שהסקס הפך להיות כל כך חסר משמעות.


אחרי בערך מליון שנה וקצת, אחרי שנפרדנו וחזרנו ונסענו וחזרנו הבנתי שאהבתי. היינו עסוקים כל כך בלחפש שלמות בכל אחד מאיתנו עד ששחכנו שזה לא באמת קיים. אז נאחזנו בחיסרונותיו של האחר ולא רציתי לשחרר אותך לעולם. נגמלתי מסקס והתמכרתי לאהבה. כי זה באמת הרגיש איתך ככה קצת - לעשות אהבה.


באותם רגעים אחרי בערך נצח וכמה מליונים הייתי נזכרת בדמעות הקטנות והמתוקות של הפעם הראשונה. הייתי מסמיקה בשקט ומצחקקת בשקט ואז הייתי ניזכרת בנגיעות קטנות ונשיקות במחששה של בית הספר ומחייכת. היית נירדם לידי ואני הייתי מנשקת אותך בצוואר מנסה לשתות את כל מה שנשאר ממך בשביל שתשאר לי לעוד נצח אחד לפחות.