מר מושלם

הוא גבוה ונאה, ויש לו חיוך ממיס. הוא תמיד גורם לך לצחוק והוא מחבק אותך כשאת בוכה ואתם יוצאים כבר כמה שבועות והכל יופי טופי.


המשפחה שלו נהדרת, ויש לו אחות קטנה ומתוקה שאת מלמדת אותה איך לתפור עכשיו.

כל שבועיים אתם הולכים לארוחה ביחד עם המשפחה והם תמיד צוחקים על כמה שאת והוא מושלמים ומתי כבר תתחתנו. זה מפחיד אותך קצת, בלילות,


כשהוא מחבק אותך ואת יודעת שבקרוב הוא ישאל את השאלה ואת לא תדעי מה להגיד.

הוא באמת מר מושלם. הוא מה שתמיד חלמת עליו, ומה שתמיד רצית, ואת יודעת שהוא יעשה אותך מאושרת. והוא תמיד אומר את הדבר הנכון בזמן הנכון,

 ובזמן הלא נכון הוא רק שותק ומביט בך בעיניים העמוקות והעצובות שלו. כשיורד גשם אתם מתכרבלים ביחד במיטה, והוא אוחז בידך ואתם עושים סקס, לא, לא סקס, אהבה.


ככה הוא קורא לזה. לעשות אהבה. ואיתו זה באמת מרגיש ככה. קצת.
את לא ממש מצליחה לדעת מה משאיר אתכם ביחד. אנשים מדברים, הם אומרים שמה שיש לכם זה באמת אהבה, ואת מהנהנת ובקרקעית ראשך את יודעת שזה לא אהבה, רק פחד.


כי מר. מושלם הוא באמת מושלם, ובאמת כל מה שרצית שיהיה לך אי פעם, אבל לפעמים ההכרה פוגעת בך ואת מבינה שהוא כלום.


שאם הוא ימות את תבכי, אבל לא תישברי, כי תמיד היה משהו חסר בנכם, משהו שלעולם לא תוכלי להצביע עליו ולהגיד "זה, זה מה שחסר לי. כמה זה עולה בבקשה?


אני רוצה לתקן את מערכת היחסים שלי עם הבחור הכי מושלם בעולם, אז בבקשה תארוז את זה".
אז כשהוא סוף סוף שואל אותך את השאלה את משתפנת ואומרת שכן. אתם מאושרים ביחד, הוא מאושר איתך.


עמוק בפנים את לא יודעת. חברות שלך אומרות שזה שטויות, שזה רק פחד ממחויבות וזה יעבור,


וחוץ מזה- אתם נועדתם להיות ביחד, והוא כל כך מתוק שאם את לא תיקחי אותו אחת מהן בטוח תחטוף אותו. את תוהה עד כמה זה יעציב אותך אם אחת מהן באמת תחטוף אותו יום אחד.

יום לפני החתונה אתם שוכבים יחד במיטה. הוא ישן כבר כמה שעות ואת פשוט לא מצליחה. את מביטה בו ישן ומסמנת לעצמך וי מנטאלי על שזכרת מה היה בכלל צבע עיניו. מה עוד את יודעת עליו? את מונה את הדברים באצבעותייך:
הוא אלרגי לדשא, הוא שונא חתולים, יש לו שלושה דגי זהב שהוא קשור אליהם נפשית, הוא אוהב את החביתה שלו עם הרבה מלח, הוא רוצה כמה שיותר ילדים כדי שבסופו של דבר יוכל להקים קבוצת כדורגל (את מקווה שהוא צחק בעניין הזה), הוא אוהב אותך? אולי, כנראה שלעולם לא תדעי. ואת? לא, את לא אוהבת אותו. הוא פשוט היה שם בדרך, ואיתו את לעולם לא תהיי בודדה. אז את קמה באיטיות מהמיטה, ומתחיל לארוז. לא הרבה, כמה חולצות, כמה זוגות מכנסיים. את כותבת לו מכתב פרידה בעט שהוא הכי אוהב. את תתחרטי על זה אחר כך, את מעירה לעצמך. לא אכפת לך, זה רק מה שחיכית לו כל חייך.
את לוקחת את המזוודה ומביטה מבט אחרון עליו בשנתו לפני שאת עוזבת. חרטה? לא. צביטה בלב? אולי. את תוהה אם לקחת מספיק זוגות תחתונים. זה לא חשוב. את לוקחת את המפתחות לרכב שלך ונוסעת. הוא כבר ימצא מישהי אחרת, אנשים מושלמים תמיד מוצאים עוד מישהו.