הכאב והגעגוע שלא נגמר בגללך אבא'לה

בחודש הבא אתה לא תיהיה כאן כבר 5 שנים ואני עדיין לא מאמינה שהסיוט הזה לא נגמר
ואני יודעת שהוא לא ייגמר אבל זה פשוט כ"כ קשה לחיות בלעדייך,כאשר כל לילה זה אותו
הדבר מסתגרת לי בחדר ובוכה עד שאין לי כבר יותר דמעות וכוח ורק אז נרדמת.כל יום זה
קשה בלעדייך ולחשוב כל הזמן שאתה לא פה זה ממש כואב ולפעמים אני מרגישה שאני לא
יכולה יותר,שאין לי כבר כוח להמשיך ושהכל בתוכי משתגע ואז אני באמת יודעת שאין לי
כוח יותר אבל אני צריכה להיות חזקה בשביל כולם.

הכאב שיש בליבי גובר כל שנה יותר ויותר והוא ניהיה יותר כואב והגעגועים שלא מרפים
ורק נמשכים,לפעמים כ"כ קשה לי שאני לא יכולה יותר וכ"כ רוצה להחזיר אותך לחיים אבל
יודעת שזה לא אפשרי וזה ממש חבל כי אז הכל היה מסתדר ולא היה לכולם קשה.בחודש יוני
אני איהיה בת 18,אני חושבת שכשמגיעים לגיל הזה אז המשאלות של כל אחד צריכות
להתגשם:אני שוב אבקש את אותה המשאלה כמו בכל יום הולדת והיא שתחזור אליי לחיים רק
לכמה דקות כדי להגיד לך כ"כ הרבה דברים שביניהם כלול אוהבת אותך,תן לי חיבוק אחרון
לפני שאתה הולך לנצח,תן לי נשיקה אחרונה לפני שתיעלם לתמיד ועוד הרבה דברים.עכשיו
דמעותיי זולגות ללא הפסקה כאשר לך מקדישה את המכתב הזה ולכל האבות של כל הילדים
שכבר לא נמצאים איתנו,ורק חבל לי שהמכתב לא יכול להגיע לשמיים כדי שאתה וכל האבות
יקראו מה אני וכל הילדים שלהם מרגישים כל הזמן ונרגיש כל החיים שלנו...



אוהבת אותך מאוד ומתגעגעת אלייך אבא,



תיהיה נשמתך ושל כל האבות להם מוקדש גם המכתב שלי צרורה בצרור החיים



תנצב"ה