עולם שחור א'

אני נורא אוהבת צבעים אדום,ורוד,לבן,כחול,ירוק,זהב,כסף,כתום סגול.

ולכל צבע יש אצלי אימרה כזאתי ירוק-חיים ארוכים

צהוב-נשמה טובה

ורוד-אהבה

אדום-דם,שנאה

לבן-שקט

כחול-ים,בריכה,שמיים.

כסף וזהב-מלך מלכה

כתום-כעס

סגול-ניקיון.

ואז זה קרה לי:

אני לא מאמינה הכל שחור לי בעניניים אני מסתכלת שמה שחור ושמה אני רואה
שחור..........אני לא רואה צבעים חיים אני מסתכלת על החולצה ורוד לבן שלי והיא
שחורה.

מה קרה לי? למה אני רואה הכל שחור? מה יש לעניניים שלי?

או שזה לא רק לי זה לכולם מה קרה לצבע בעולם כל השאלות האלו אלו בראשי.



באתי הביתה ואמרתי בבהלה" אמא?"

"מה מותק?"

"אני רואה הכל שחור?"

"מה?!"

"מה ששמעת הרגע"

"אני יקבע לך תור לרופא"

"לא רוצה" יצאתי משם בריצה

אני מסתכלת הכל שחור ואז יבשתי על הספסל ואמרתי את כל האימורות של כל הצבעים אז
סגרתי עיניים ואמרתי תאימרות פתחתי את העיניים ועדיין היה לי שחור בלב בנשמה
ובצבעים.

חבר שלי בא אלי הוא אומר לי"תראי חולצה חדש יפה?"

"כן מאוד" והסתרתי את הדמעות

"מה קרה לך את מוזרה אלי היום?"

"אני מצטערת חומד אבל תן לי כמה דקות עם עצמי"

"ומה לא מגיע לי נשיקה?"

ראיתי את שפתיו הלבנות ולא רציתי לנשק אותו

"מגיע מגיע עוד דקה"

הוא התרחק מהמקום והוא כנראה דאג לי נורא כי הוא אפעם לא ראה אותי ככה הוא התקשר
לשיר ואמר לה "גל מוזרה מאוד מאוד היום לכי אלייה דברי איתה"

"טוב"

"מבטיחה"

"כן!!"

אחרי כמה דקות אני מוצאת את עצמי מתרחקת מאוד מהעיר ומתקדמת נידמה לי ליער כזה כי
ראיתי עצים שחורים ושמעתי את הצליל של הציפור ושמעתי מים ואני הייתי שמה לבד לא
שמעתי או ראיתי איש.

הייתי כל כך עצובה מאהבה שכנראה הולכת להתנפץ ואני כל כך אוהבת את ניר

אבל הוא בחיים לא ידע אל מה שעובר לי בעיינים

וגם אפחד לא יספר לו.

התחלתי לבכות איזה מישהו ניגש אלי ואומר לי"ילדה למה את בוכה ?"

אני מסתכלת אליו ורואה אותו הוא היה ילד די נאה אפילו שראית בצבע שחור אפור
כזה"סיפור ארוך"

"תספרי לי"

"אני עירוות צבעים ורק עכשיו זה קרה לי"

הוא צחק

"ממצחיק אותך?"

"כלום יפה את מאוד"

הלכתי משם.... הביתה אמא שלי אמרה לי"מה ברחת לי ככה קודם

ואמרתי לה"לא ברחתי לשום מקום עובדה שאני כאן עכשיו איתך"

"טוב מה קרה איזה צבעים את רואה?"

"אני רואה הרבה שחור וקצת טיפלה לבן וגם המון אפור"

"מתוקה שלי ניהית עיוורת צבעים!"

"מה??!"

"אני יקח אותך לרופא אפשר לטפל בזה אולי איזה ניתוח או משהו"



שיר באה אליי דיברנו קצת אמרתי לה שלא תדאג והיא הלכה.





בלילה שלפני הרופא לא ידעתי מה יהיה בבית הספר איך כולם יגיבו

איך אני יפרד מחבר שלי

אילך אני בכלל ימישך לחיות "בלי צבעים אין חיים" זה המוטו שלי בחיים

אז מה עכשיו אני צריכה למות כל כך הרבה מחשובת התרוצצו בראשי

שחשבתי שהוא יתפוץ וככה יהיה לי יותר טוב לי וצבעים בכל רגע ובכל דקה

דיקלמתי את השירון של הצבעים וככה היה לי יותר נחמד.



כשהגענו לרופא סיפרתי לו מה קרה לי והוא אמר לי....



המשך בפרק הבא