אתה שהלכת.. שעזבת..

אתה...  אתה עזבת, עזבת בדיוק כשאני התאהבתי בך... ומאז ועד עכשיו... אני מחפשת סיבות להיות איתך, להרגיש אותך, לראות אולי אתה מרגיש אליי משהו שונה, אולי אני לא כמו כל שאר הידידות שלך, אבל אתה לא מראה לי שום סימנים!!! אתה מתנהג אליי בדיוק כמו אל כל אחת מהידידות שלך ולפעמים אפילו פחות! איך אני יכולה להמשיך ככה? כל דבר בחיים שלי קשור אלייך! כל היום אני חושבת עליך! כל היום אני מדברת עלייך! כל תמונה שלך שאני רואה אני נמסה! למה עזבת?! למה אתה לא רואה שמאז שאתה לא פה, אני לא אותו בן אדם, אני רק בלגן אחד גדול! כי כל מה שאני רוצה זה שתחזור אליי, ותנשק אותי, ותאהב אותי! כי כשהיית איתי, כל דבר היה טוב! כל דבר היה מתוק! לדברים הכי נוראיים בחיים היה צד טוב! ותמיד רציתי לעזור ותמיד חייכתי! ועכשיו כשהלכת??? אני זאתי שצריכה את העזרה!
כולם אומרים לי לשכוח ממך, אומרים לי שזה לא אמיתי! אבל מה אנשים יודעים?! הם לא יודעים מה אני מרגישה שאני לבד בבית ורק חושבת עליך! הם לא יודעים מה אני מרגישה כל לילה שאני רוצה שתיהיה לידי!
ואני הולכת עם בנים אחרים, ואני מתחילה איתם ואני עושה הכל ומנסה למצוא לך תחליף, כי אני לא יכולה לסבול את זה יותר!
אבל אני לא יכולה!!! כי אני כל כך אוהבת אותך! ואפחד לעולם לא יחליף אותך!
ומה אני בשבילך?! סתם עוד ידידה סתם עוד אחת... אולי אפילו זה אני לא... אולי אני ממש ממש סתם אפחת חשובה.