הסוף? מקווה שלא..

בס"ד




לא רוצה לחשוב על הסוף. לא עכשיו.לא מחר. אפעם.
הדבר היחיד שאני רוצה, הדבר היחיד שרציתי, הדבר היחיד שאני בטוח שתמיד ארצה. הוא את.
אני אוהב אותך.
המילים האלו אומרות כ"כ הרבה בשבילי במיוחד שאני שומע אותן ממך. עם הקול המשגע שלך.
יוצאת מהפה המתוק הזה.
מילים שיוצאות מבין השפתיים המדהימות האלו.
מילים. שנכנסות לתוך אוזניי ומהדהדות במוחי. לא נותנות לי מנוח. אני אוהב אותך.
הכל היה כ"כ מושלם. בזכותך. את האישה שתמיד רציתי שעליה תמיד חלמתי.
מדוע עכשיו הכל שונה?! מדוע כבר אין חיוכים?! מדוע כבר אין אהבה?!
את ממשיכה להגיד שאת אוהבת אותי. אבל לא כמו פעם. הזוהר בעינייך נעלם. הקסם במילותייך כבר לא שם.
הכל השתנה ולשנינו אין מושג למה, איך ומתי זה קרה. את תמיד עונה "אני לא יודעת" . "אל תנסה להבין אותי, סתם יכאב".



אין מספיק מילים. אין מספיק דיו. אין מספיק זמן. לעולם לא אוכל לתאר כמה שאני אוהב אותך.
אני מטורף עלייך. גם עכשיו.



נכון, זה לא נגמר עד שזה נגמר. אני יודע. ואני מקווה שזה לעולם לא ייגמר.
אני מקווה שיש עוד דרך לתקן. עוד דרך לחזור.
אעשה את כל המאמצים כדי להחזיר אותך אלי.אין לי מושג איך, אבל אעשה זאת.
אני לא מוותר. לא עלייך. לא עלינו.

אני אוהב אותך! גם אם זה לא מתאים לך. גם אם זה לא מתאים לך.
אני.