כמה שירים שלי...

זה כבר לא אותו הדבר



אנחנו, כבר כמעט ולא מדברות..

אני, אינני כבר מספרת לך על אותן בעיות........

ולעיתים קרובות אני כותבת לך אך זה לא אותו הדבר,

ונמאס לי כבר להביע רגשות רק על הנייר..

את לא שם לראות אם אני עצובה או כועסת..

את לא שם להבחין מתי אני נשברת..

והרבה זמן עבר מאז שזה נגמר..

הרבה זמן עבר אך זה עדיין אותו הדבר..

עדיין אני בוכה, עדיין מתגעגעת..

עדיין את חסרה - אני מרגישה שאני משתגעת..

ומתי כבר משהו יימלא את החלל הזה שהשארת כשהלכת..

ומתי כבר אקבל בחזרה את כל מה שלקחת..

את מה שלקחת כשעזבת, כשנטשת..

את מה שחבוי שם עמוק בפנים וכמעט אף פעם לא מורגש..

הדבר הזה שנקרא געגוע-

מן רגש שאוכל אותך, משהו לא ידוע..

ודיי......נמאס לי ! נשבר לי! ואולי אני אפסיק להיות..

ואפסיק לשקר לעצמי שאני מתמודדת והבעיות.. "נפתרות"..

ואולי לשם שינוי אביא למלחמותי האין סופיות קץ,

אבחר בדרך הקלה- להישבר... להתנפץ..

ופשוט לא אתמודד ואגיד לעצמי כמה אני מסכנה

ולמרות הסערות שבפנים אראה שאננה..

אהיה כמו בובה על חוט שמרקידה אותה האהבה..

כמו בובה, ללא חיים, כמו בובה- שלווה..



=================================



בובה בחלון ראווה



בחלון ראווה עומדת בובה..

בובה שלעולם לא ידעה אהבה..

בובה שכזו חסרת נשמה........

ועוברים ושבים על הבובה מסתכלים..

עומדים מהצד נועצים מבטים..

הם שופטים ובוחנים מכל הצדדים...

לוודא ששום טעות אינם מפספסים..

והבובה כך לפתע הבעת פניה שנתה..

ומאותו יום יותר לא חייכה..

כי ביום ההוא היא הרגישה לראשונה

את ליבה כך נשבר בשנייה..

ופתאום נשמתה חדרה לגופה הכחוש

והיא הרגישה רגשות שלא האמינה שתחוש..

ומאותו היום בזכות אותם אנשים

היא זכתה להרגיש ולחיות את החיים..

אך מה שחשה לא היו רגשות חיובים..

לא היו אלה האהבה אלא הגעגועים..

הייתה העוינות כלפי אותם אנשים ששופטים...

והיה הגעגוע לחייה הרגילים..

לחייה כבובה בחלון ראווה....

לחייה האלו- מלאי השלווה..

ובגלל אנשים אלו מאותו היום עוד חלק בה מת..

כי מה שמת עכשיו היה הבפנים ולא הבחוץ...

ומה שקפא עכשיו זה הלב ולא הגוף..

והיא לא זכתה אפילו לשנייה-

לשוב ולחייך מתוך אהבה..

ועד היום היא עומדת לה אותה הבובה..

בחלון ראווה בחנות קטנה בתוך הלב..

חנות לחלקי חילוף..חלקים שהרס הכאב..

אבל את האהבה אי אפשר להחליף..

ואי אפשר לומר לגעגועים להפסיק...



================================



יש אסור וצריך אבל אין מותר



אסור לקלל כי זה לא יפה

אסור להתחצף כי זה לא יאה

צריך לדבר עברית יפה וגבוהה

צריך תמיד להתחשב בסביבה...

אסור ללעוס בפה פתוח כי זה נראה נורא

אסור לשים הרבה שחור בעיניים כי זה עושה רושם רע...

אסור לא להיות נחמדה ליד אורחים

אסור לצעוק כי זה מפריע לשכנים ...

צריך לבוא הביתה בסוף השנה עם תעודה לתפארת..

צריך להשקיע וללמוד ולא להתבטל כמו מפגרת...

אבל אם אסור לצעוק אז למה אתם צועקים ?

ואם אסור לפגוע אז למה אתם פוגעים?

ואם אתם מפחדים לחיות..

למה גם אני צריכה לפחד להיות???

ואם אסור להגיד את האמת וצריך לחיות בפחד..

אז אל תחלמו על משפחה מושלמת בה עושים הכל "יחד"!

ואם אתם חושבים שאתם מכירים אותי אז אתם טועים..

כי יש הרבה צדדים שאתם בכלל לא רואים...

ואולי פשוט נגיד זאת בבת אחת- ..

תתמודדו עם זה- איבדתם בת! ...



היום ומחר-



היום בעוד אני יושבת מול המחשב..

מנסה לגלות מה כואב..

והראש מלא במחשבות..

מנסה "לקטלג" בעיות..

היום אנשים צעקו עליי..

היום אנשים כעסו עליי...

חלק בלחש חלק בקול רם...

חלק בלב חלק באופן מוחצן..

היום עוד פעם בכיתי..

היום דברים כואבים גיליתי...

והיום הזה בקרוב ייגמר..

ומחר יתחיל לו שוב יום אחר...

תם ונשלם עוד יום של דמעות..

ומחר אנסה להתגבר על אותן בעיות..

איני יודעת אם אצליח או שוב אכשל..

אך מה שלא מפיל רק מכשל..

המאבק קשה והוא לא נגמר..

אך כל מה שנותר הוא לחכות למחר..

ובנימה אופטימית זו מזילה אני דמעה..

מנסה להאמין שתיפתר בסוף הבעיה..

אפילו בשיריי איני כבר אמיתית..

מדברת על דברים יפים ובו זמנית בוכה על הכרית..



================================



השתיקה-



תמיד אמרו לי שכשאותי דברים מטרידים

זה מאוד מוחצן וכולם זאת רואים.

לפעמים מתוך זעם, אני צועקת ומוציאה כך הכל..

ולפעמים אני בוכה מתוך פורקן של כאב גדול.

לפעמים זה רק מבט שאומר את הכל..

ולפעמים זו השתיקה שהיא הגרועה מכל..

כי כשאני שותקת זה אומר שלא נותרו כבר מילים בתוכי..

וכשאני שותקת זה אומר שמלאי הדמעות אזל בליבי.

וכשאני שותקת זה אומר שאני כבר מייואשת...

שנמאס לי כבר להילחם ולא לנצח- אני פורשת.

כי השתיקה שלי, זו הצרחה הכי גדולה..

שבי..

כשאני שותקת, אני מבפנים גוססת...



===============================



כשאת הלכת, בשבילי זה היה הסוף.



כשאני המשכתי להיסחף את הגעת כבר אל החוף.



כשאני הייתי חלשה את היית חזקה.





כשאני נשברתי את שלחת נשיקה.



בשבילך, הסוף ההוא היה התחלה של המחר.



בשבילי הסוף ההוא עדיין לא נגמר.



לך, זה לא עשה שום דבר..



אותי- זה פשוט שבר!



מאז ומתמיד כשאצלי הכל היה שחור,



את היית תמיד מלאך האור..



=================================