אז נכון

אז נכון שעברו כבר שנתיים מאז שהכרנו
אז נכון שהחלפנו מבטים פלירטוטים חיוכים ומה לא... כבר שנתיים שכלום לא השתנה
אז נכון שאתה פעם רצית ואני לא הייתי בטוחה אז מה?


לפעמים אני מצטערת שהכרתי אותך כי הכל כל כך מסובך ואני אף פעם לא יודעת מה אתה רוצה ומה נסגר איתך.. לא יודעת איך לפרש אותך את הערות האלו שיש לך לפעמים.. את הרמיזות של חברים שלך אני גם לא יודעת איך לאכול כי למרות הכל, למרות כולם, אני לא מצליחה להבין אותך פעם אתה נותן הרגשה של כן ופעם לא... וכל לא שלך זה לא ענק שנראה לי הרבה יותר רציני מכל כן קטן שאתה זורק לי..


היום הגעתי להחלטה - גמילה. היום אני מתחילה להגמל ממך... אחרי שנתיים של כן לא כן לא כל היויו הרגשי הזה פשוט לא מתאים לי כי נמאס לי, עדיף לקבל לא אחד חד משמעי מלהנות מהספק.. אני מהספק הפסקתי להנות ממזמן.


אז נכון שכל פעם שאתה נכנס לחדר אני נחנקת קצת והבטן שלי מפרפרת ונכון שאין מצב שתדבר איתי בלי שיהיה מרוח לי חיוך מפגר על הפנים, נכון... הכל נכון.. אבל זה גם נכון שאתה נוטה להעלם פתאום ולא ליצור קשר חודשים...


אז היום זה נגמר. המשחקים שלך שדופקים לי ת'ראש נגמרים היום, זה קשה כי אתה כל מה שאני אוהבת... איך שאני מרגישה כשאני איתך או אחרי שיחה איתך או כשאתה מחבק אותי או שאני מסובבת ת'ראש ורואה את העיניים שלך תקועות עלי וכמו ילד קטן אתה משמיט מבט כאילו לא ראיתי... זה הולך להיות כל כך קשה בעיקר כי אני יודעת שעוברים עליך דברים קשים עכשיו ובאמת שאני רוצה להיות שם בשבילך לא רק כי אני רוצה אותך - כי אני אוהבת אותך כבן אדם. אבל אני לא יהיה שם בשבילך כשאני לא יודעת אם אתה רוצה אותי שם בכלל...


אחרי שנתיים התפכחתי סוף סוף וכנראה שאם זה לא קרה עד עכשיו למרות כל הקשר היפה הזה שלנו זה לא יקרה אף פעם.
אתה לא תקרא את זה, אתה לא תדע שויתרתי עלינו היום ושקשה לי כל כך ושהדמעות חונקות עכשיו ומתות לצאת.


אז נכון שאני מוותרת עלינו.. זה לא אומר שאני מוותרת עליך, אני באמת אוהבת אותך ואני רוצה שיהיה לך רק טוב שתעבור את כל הקשיים שיש לך עכשיו כדי שתוכל לחיות חיים יפים.


אז זהו, אני יגיד לך שלום בחוסר ברירה ואני מקווה שכשתחשוב עלי זה תמיד יהיה בחיוך... אוהבת.