~האהבה שהייתה בתוכי~בן 1000 זונות כנסוו....

פעם אני ואתה היינו מאוהבים אותה אהבה חזקהה.. שהיום כבר לא קיימת אהבה כזאת לא הרגשתיי בחיים אהבה של שתי צדדים אהבת נעורים...

הכול התחיל באותו יום שנפרדת מחברה שלך..מאותו יום אני ואתה התחלנו לדבר..בהתחלה כידידים... ידידים טובים.. יותר נכון אחים.

דיברנו ודיברנו על בעיות אחד של השניה...

כך הכל התחיל..ומאז הרגשתי משהו שונה בלב משהו איתך שלא היה לי עם אפחד...מאז כבר חשבתי עלייך בצורה אחרת...אבל הרגש הזה אכל אותי מבפנים שאתה מספר לי הכול וגם אני לך יושבים אחד מול השניה... תמיד רציתי להגיד לך... ילד אני אוהבת אותך אבל הפה שלי לא יכל להוציא את זה...

אך לבסוף אמרתי את זה ודיברנו הרבה דיברנו...

ואתה אמרת מה אתה חושב עלי... אמרת שגם לך יש רגש אלי אומנם לא אהבה אבל רגש.. רגש חזק שנוצר מהיותנו ידידים...

משוב דיבורים ושיחות נוצר בסוף שהתאהבנו קשות...

יום אחד בטיול השנתי הייתי בטוחה שאנחנו נתנשקק..

אבל דוקא באותו היום קיבלתי רגלים קרות ... הרגלים לא נתנו לי ללכת אליך....

אבל שם הלכה ההזדמנות משם כבר הכול נהרס אותו סיפור שהתחיל כחלומי בום נהרסס והכול בגללי....

כמה זמן לאחר מכן הייתי עצובהה בכיתי ימים ולילות שבגלל שלא הלכתי זה המ שנגמר מסיפור האגדות...

עכשיו למרות הכול הצלחתי להתגבר על האהבה.. אהבה שהיה קשה לשכוח כי הייתי רואה אותך בכל יום בביצפר...

עכשיו עדיין יש רגע חזק אני לא יגיד שלא ... בכל פעם שאני רואה אותך בא לי להדביק לך נשיקהה...

אך מה לעשות כמו שאומרים אהבה=אכזבה...



בנותתת אוהבת אותכם נשמותתת...

~ספירוש~

וכפרה עליכם תגיבו....מקווה שאהבתםםם!!