מכתב געגועים+שיר/ ברבי

לאימא שלי


 


אימא עברו 6 שנים מאז שעזבת אותי.. 6 שנים של געגועים, לחיבוקך, לנשיקותייך הרטובות שפעם זילזלתי בהן, למבטך החם, לקולך הנוזף, לצחוקך המתגלגל. לעיתים אני נזכרת ופשוט הדמעות שוצפות את פניי בגלים מחודשים. את כל כך חסרה לי.. אבל עכשיו את מלאך בשמיים, מתבוננת עליי מלמעלה, מחייכת, מאירה את דרכי, שולחת קרני אור שיגנו עליי, אך לפעמים אני מועדת לתוך התיהום האיסופית ולא רואה אור בקצה המנהרה. אימא, לא הערכתי אותך, לא אמרתי לך עד כמה אהבתי אותך, ואת הלכת מבלי לשמוע את המילים: "אני אוהבת אותך" בוקעות משפתיי הקטנות, אבל אהבתי אותך, למרות הצרות, הצעקות, הקללות, אהבתי אותך, בדרכי.. אבל הותרת אותי לגדול בלעדיך. סה"כ ילדה בת 12 שכבר נתקלת פעמים כה רבות, עם המושג 'מוות'. עכשיו הנני גדולה, אך אני לא שכחתי, למרות שהתגברתי, למרות שאני כבר לא בוכה, אך ברגעים של בדידות עמוקה, אני מוצאת את עצמי מזילה דמעות בודדות, דמעות כאב וגעגוע, געגוע אליך אימא... ואת החשק העז שתהיה פה איתי, תחבקי אותי ותאמרי לי שיהיה הכל בסדר ואת לצדי. אני חובקת בשתי ידיי את הדובי, כלומר הכלב הוורוד שלי הענקת כשהייתי בת 10. ואני בחיים לא אוותר עליו, תמורת שום דבר בעולם, אני נרדמת איתו בלילה בחיבוק, או אפילו מדברת איתו, מספרת לו על כל מה שכואב לי, על מה שאני רוצה ועל מה שלא קורה. בתיקווה שאולי דרכו את תשמעי אותי, אולי אין בו רוח חיים, אבל זאת רק הפנטזיה שעוזרת לי לחיות. בלילות ארוכים, אני בוכה לאלוהים שיאיר קצת את חיי, שיתן לי קצת שימחה ואושר. ואת, את בטח שומעת, שומעת את תפילותיי, ואת הדמעות החנוקות שזולגות על פניי ללא מעצור. אימא, לא מעריכים דברים עד שהם כבר אינם, זה באמת נכון, אני לא הערכתי אותך, עד שאיבדתי אותך, עד שעיניך נעצמו ואפילו לא הספקתי לראותך ברגעים האחרונים של חייך... סיפרו לי, שאמרת לפני מותך שאת אוהבת אותי, ואיחלת לי שאני אגדל ואהיה ילדה יפה, טובה וחכמה.. אימא, חלומך התגשם, עכשיו רק נותר לך להתפלל שהילדה שלך תזכה לחיים מאושרים, ולא תסבול יותר מדיי. החיים שלי טובים, אך אני לא מעריכה אותם מספיק, עד שבסוף גם הם ילקחו ממני. גם את אבא אני לא מעריכה, אך בבקשה אלוהים, אל תגזול ממני עוד דבר יקר בלבי, כי אני לא אשרוד עוד מכה. אימא, בבקשה שמרי עליי, וזכרי שאת תמיד בלבי, לאן שלא אלך, לאן שלא אפנה, את תמיד איתי ואני מרגישה אותך! אימא, אני אהבתי, אוהבת ואוהב אותך לנצח!


ועכשיו שיר:


אימא, אני מתגעגעת


כבר חלפו שנים וזיכרונך נשכח


אבל תמיד בתוך לבי אני יודעת


שהיית האימא שאהבתי כל כך


אימא, אני זוכרת


תמיד חקוק בראשי אותו היום


שבו נעצמו עיניך היפות לתפארת


חייכת, ונפרדת לשלום.


אימא, שפתיי רועדות


נפשי מוטלת תחת חסדייך


רק לך אימא אלף תודות


שהשארת אותי לחיות בלעדיך..


אבל איני שומרת לך טינה


ולא נותר בי כעס ,לא עלבון


יודעת שלתקוותיי הנך מאזינה


ומתפללת בשבילי המון.


אבל אימא, את לי כה חסרה


כן, עדין, למרות שחלף לו הזמן


פתאום הרגשתי בלבי כמין דקירה


כשהפנמתי שהרוח נשאה אותך מכאן.


אימא, את נמצאת למעלה, בשמי התכלת


מחייכת בחיוך מלבלב


איפה שלא תהיי אימא, לך מאחלת


שתישני בשלווה, שלא תדעי עוד כאב.


ברגעים אלה רוצה לחבקך


לשתף אותך במכאוביי


אך כמו אוויר התפוגגת ואינך


והפכת למלאך השומר על לילותיי


כמו חלום בלהות, נבלעת בתוך השחור


דמותך המושלמת, מלווה בכאבי


תסתכלי נא אליי את פניך שואפת לזכור


אימא, תמיד תישארי בלבי...

@@START_COMMENT Signature @@END_COMMENT