וזה עדיין כואב..

כמו משוגעת שלא יכולה בלעדייך.. להרגיש את מה שאני מרגישה.. כאילו אם לא אתה אז
אין שום דבר אחר.. וזה כואב.. כמו דקירות קטנות כאלה של סכין חדה.. והלב שוב פעם
מבקש רק אותך כי אין לו במה להאחז חוץ ממך.. כי אם לא אתה הוא יקרוס. איך רק אתה
יודע לגרום לי להתגעגע אלייך כשאני ממש לא רוצה להתגעגע.. כשאני רק רוצה ללכת לישון
פעם אחת בלי לחשוב עלייך לפני השינה. פעם אחת בלי דמעות קטנות ומציקות כאלה על
הכרית שלי.. הרי אלף פעם אני אומרת לעצמי אתה לא שווה את זה.. למה אני בוכה בגללך..
הרי אני לא צריכה אותך בחיים שלי.. נכון? אני יותר טובה ממך.. אז למה אני שוב פה..
במקום ללכת לישון כותבת באתר הזה שופכת את כל מה שאפשר.. למה אני שוב חושבת עלייך
אחרי אלף פעם שאמרתי לעצמי שאני לא צריכה אותך.. זה באמת נכון? הרי הלב שלי כואב כל
כך כאילו עומד להתפרק.. למה אתה לא נותן לי ללכת..

תשחרר אותי.. אני נשברת, מי המציא את האהבה הרי בלעדיה הרבה יותר קל.. אבל כנראה
שאי אפשר.

אני באמת אוהבת אותך