לא יכולה ככה יותר!

איך אני נכנסת לזה כל פעם מחדש?! ליבי כבר מותש, מיואש, את גופך גופי לא חש,


רוצה אותך כל כך, מנשק את צווארי, מתאהבת בך, ושונאת את עצמי,


אתה לא שלי, אתה שלה, אתה אומר שזה לא סגור-ואני כמו טיפשה, תמימה, מאמינה.


אומרת לך מספיק, ומתרחקת ממך, אומרת לך לא יכולה, לוקחת מרחק מגופך.


אך אתה מחייך, וכל הכאב נעלם, "אל תדאגי" לוחש, וליבי מרגיש כי עליך הוא כל חייו חלם.


מחבקת אותך, וישר מתרחקת-לא יכולה ככה יותר,  אתה מבין אותי, ולי מוותר.


בבקשה תחליט, כבר עכשיו כל כך כואב,


לראות אתכם מול העיניים מתנשקים, כשאט אט נשבר הלב.


דמעות יורדות מעיניי, נמאס כבר מהאהבה,


למה לא יכולה להיות תקופה של שקט, בלי לילות של אכזבה?!


אתה כה רגיש, מתוק, אתך מרגישה מוגנת ובטוחה,


אך פתאום הכל נהיה שחור, אתה נהיה קר ולא מתחשב, כשהיא מגיעה.


אותך אני לא מאשימה, וגם לא אותה,


אוהבת את שניכם, ולא יכולה לוותר על אף אחד, שקועה עמוק באהבה.