אהוב יקר,

אני חושבת שכבר אין לי מועקה עצומה כמו שהייתה לי בשנתיים האחרונות, יש לי חבר, לא בכיתי כבר מעל לחודש שזה טוב לי.


היינו במסיבה אני אחותך וחברה, לפתע אחותך נעצרה היא משכה אותי יחד איתה "לא, תעצרו" היא מלמלה בלחש "מה קרה?" הסתכלתי עליה והיא בחנה את חבורת הנערים שישבה ממולנו וילדה בלונדינית אחת יפה שנעמדה כמה מטרים מאיתנו "חברים של אח שלי וחברה שלו.." מיד הבנתי שהבהירה היא חברה שלך, קפאתי.


היא הייתה ההפך ממני, בהירה בעלת שיער בלונדיני נשפך, רזונת קטנה. אני אמנם גם רזה, אבל לא כמוה, מיד הבנתי שזאת הבחורה האולטימטיבית בשבילך, כל המסיבה (אחריי שהתברר לי שאתה לא שם כבר) דמיינתי אתכם בחדר הממוזג והקטן שלך, שוכבים על המיטה הזוגית הרכה שיש לך עם הסדינים הכחולים וצעיף של מילאנו מעל ראשכם. כמוני וכמוך שהיינו, גם אני רוצה להיות חברה שלך אבל השלמתי עם זה שצבע העור שלי לא לטעמך, ושערי המקורזל והחום גם לא לטעמך.


הפסקתי להאמין באהבה ממתי שאמרת לי "אני לא מבין מה הבעיה, אני לא מרגיש אלייך כלום ולא חייב לך שום דבר, גם את לא אוהבת אותי או משהו כזה נכון?" בחלק האחרון שגיחכת עם החיוך המקסים שלך גיחכתי גם צחוק מזוייף והוספתי "מה פתאום" ונמשכתי אלייך להרגיש עוד פעם את הנגיעות החזקות שלך ואת כמות העוצמה שאתה אוחז בידיי לא מרפה לשנייה. זה כמו מחלה, זה בא והולך בשבועיים האחרונים זה לא הרפה ניסיתי לדמיין אותך עם השינוי שחברה שלי אמרה שעברת, לא היית צריך לשנות כלום, תמיד התנוססת אצלי כמעין דמות של אל יווני בכיוון של זיאוס, גופך העירום אינו יוצא מראשי, נראית כמו אל, אליל.


נכון שאנחנו שמיים וארץ אבל בגללך התחלתי להאמין במזלות שנינו קשתים, שנינו אנרגטים, ישירים, מלאיי עוצמה ואלימים במיניות שלנו, אך שנינו גם חסרי סבלנות. התכונה הזאת אינה נראיתה אצלי מאז שהופעת, אני מחכה 3 שנים לצלצול ממך, צלצול אחד, שיבדוק מה איתי, איך איתי בחופש ואפילו תזמין אותי אלייך, מה כבר יכול לקרות? תזמין אותי סתם תדבר איתי.


אני זוכרת באותו היום שהיה לי חשש להריון ממך כעסתי עלייך מאוד, אתה היית חסר אחריות, בבוקר למחרת שהתקשרת אליי לפלאפון, הרגעת אותי ואמרת לי "זה גם ילד שלי, זו בעיה גם שלי, אני מעורב לא פחות ממך" אני הופתעתי מהגילוי אחריות שגיליתי אצלך. אחריי שנרגעתי אמרת לי "באלי להיות איתך עכשיו" ניסיתי לשחק אותה לידך "אתה לא נוגע בי בפעם הבאה שאני אצל אחותך אתה לא נוגע בי" צחקת, ידעת שאני מובסת, ידעת שאין לי מוצא, אני חסומה, מכורה "סתם בא לי לשבת איתך במיטה לראות טלוויזיה סתם להתכרבל, להרגיע אותך לעשות לך טוב" עכשיו תגיד לי אתה, אם ככה לא אומרים אנשים שרוצים קשר רציני אז איך לעזאזל אתה פונה למישהי ?! סתם רצית להרגיע אותי? כדי שאני לא יילך עם זה למשטרה? אל תדאג, את המשטרה תשאיר לעצמך, אני לא צריכה את זה, אני רוצה שזה יישאר בתור זיכרון טוב או רע, תמים, זכרון נעורים מופרע.


כל יום אני משכנעת את עצמי שאתה רק זכרון רע , זה לא מצליח לי, אל תדאג אני יילחם עם עצמי, עם הרגשות של עצמי אני יילחם עד טיפת הדם האחרונה. אני מאחלת לך שבחיים לא תתאהב, וגם אם תתאהב לא נראה לי שמישהי מסוגלת להגיד לך לא.


Just give till then, to give up this fight


And i will give up this fight.