אהובי...

אהובי...אני לא יודעת מאיפה להתחיל, יש לי כ"כ הרבה להגיד ומעט לכתוב. יש בי כ"כ הרבה רגשות והרבה חומות, שנפרצות כשאני רואה אותך...החיוך הזה שלך, שרק מלראות אותו אני מתרגשת..כאילו הוא בשבילי, כאילו הוא בגללי..העיניים האלה, שהיו מביטות פעם רק בי אני עדיין רואה אותן מחפשות אהבה אחרת. כי אחרי הכל, זו לא אני, האהבה הזאת...אחרי הכל זה עדיין לא יכול להיות.


אהובי..אני מתפוצצת, משתוקקת שוב למגע שלך. הגוף שלי רוצה רק את הגוף שלך..את אותן נגיעות במקומות המיוחדים שרק אתה יכול לגעת, כי רק בך יש את כל הקסם הזה שגורם לי להרגיש שלמה עם זה, כי רק לך יש את היכולת לגרום ללב שלי לפעום כ"כ מהר ולא לרצות להפסיק להיות איתך..לידך..להיות ש-ל-ך.


אהובי..פעם ראשונה בחיי שאני מתרגשת רק מלהגיד את שמך, פעם ראשונה שהלב שלי זוכה להרגיש כזו אהבה..איפה אתה אחרי כל הזמן הזה? האם גם אתה מתגעגע? האם גם אתה עדיין חושב עליי כמו שאני עליך? לא, אי אפשר..אני חושבת עליך כל שנייה ביום..בין כל השגרה האינסופית הזאת אתה תמיד בראש שלי, תמיד במחשבות שלי..בין כל האנשים שנכנסים ויוצאים מחיי אתה תמיד נשאר פה אפילו אם זה רק בדימיון שלי..בזיכרון הזה שאני חיה מרגע שאני לא איתך.


אהובי..כי אין מילה אחרת שיכולה לגרום לך להבין מה אתה בשבילי ומה אתה גורם לי להרגיש. אתה כ"כ רחוק ממני וכ"כ קרוב אליי, ללב שלי, מהשנייה שהכרתי אותך ידעתי שרק אתה תצליח לשגע אותי, אפילו שהתכחשתי לזה תקופה ארוכה היום אני יכולה להודות, באמת שיגעת. וגרמת לי להתבגר כי רק איתך הרגשתי באמת אישה ורק איתך רציתי להקים משפחה..בזמן שחברות שלי בצבא אני רציתי להיות שלך, אמא לילדים שלך...הרגשתי כ"כ מוכנה. היום כבר לא, חזרתי לתקופה של לפני שהכרתי אותך..אותה תקופה שלא פחדתי מאהבה, שהייתי בטוחה בעצמי שאף גבר לא יצליח לתת לי לחשוב עליו יותר משעה..


אהובי...19 שנה אני חיה ורק כשהכרתי אותך באמת הרגשתי שיש טעם לחיי...הבנתי למה חיכיתי כל השנים האלה...לך, כדי ללמוד מהי אהבה.


אהובי.