שלכת...

 
שלכת.


כל הרחוב כוסה בהם,


צהבהבים, זקנים.


רוח קרירה נושבת..


אוספת איתה את העלים..


ואני יושבת לי.


מביטה בכוכבים,


כותבת לך מכתב,


על אותם הימים.


כאילו רק אתמול,


עוד היינו יחד,


ואני בוכה..


ומחכה רק לך.


אך לא תשוב...


והמכתב הזה לא יגיע אל היעד.


אני זוכרת את הכאב..


עובר בגופי אותו הרעד..


רוצה שנהיה יחד,


כמו באותם הימים,


תבטיח שתחכה לי,


ונתאחד לעולמים.


אוהב אותך לנצח נצחים,


כשהשמש תזרח,


כשיפרחו הפרחים.


את העולם אתן,


כדי לשוב אליך,


לנשק את שפתיך,


ולהביט בעיניים,


אך אל תדאג אהובי,


לא לנצח תחכה לי..


יבוא יום,


כשתבוא השלכת,


והרוח תאספני..


כמו את אותם העלים.