הכל חשוך, ביני לבינך

איך מגיעים למצב כזה, מצב שבו הכל ניהיה אפור בינינו, הרי בהתחלה הכל היה כלכך חלומי, הלב שלי לא רצה להתעורר מהחלום, קשה לתאר איך החלום הזה היה מדהים. עכשיו, ועכשיו הכל פחות זוהר, הרבה פחות, מאוד פחות. איפה הרגש, איפה החיבוק האוהב, איפה, ואיפה את?


למה רק אפשר להמשיך לשאול שאלות ולקוות שהכל יסתדר, הרי ברור אמשיך תמיד לקוות שהכל יסתדר, הרי אנחנו זה מנצח, תמיד נצחנו בקרבות, בכל קרב היינו יחד, הרי אהבנו אחד תשנייה וזה מה שעזר לנצח. עכשיו, אבל עכשיו אנחנו הולכים למלחמה גדולה, מלחמה שעלינו לנצח ישר, להראות שאפשר לנצח מלחמה ולא רק קרב, עכשיו אם האהבה בינינו חזקה ושום דבר לא יחדור דרכה וינסה לפגוע בה, ננצח שנינו את המלחמה, אולי כך יגמרו כל הקרבות, נפסיק להיפגע, נאהב זה את זה כמו פעם. אני עדיין זוכר את הרגע לפני שנה וחצי, איזה פנים מושלמות היו לך, אמרתי וואו בחיים לא ראיתי דבר כזה, איפה עוד אפשר למצוא פרצוף חלומי של בחורה זהב.


מה שמפריד בינינו זה המלחמה שלנו, כדי להישאר יחד אנחנו צריכים לנצח במלחמה הזאת.


מקווה שאחזור מההפסקה הגדולה אליך, נקח את העולם לעצמינו וניהיה אני ואת ורק את ואני, אף אחד אחר.


העולם שייך לנו וכך גם את שייכת לי.