המכתב שלא נכתב

הכרנו לפני כמה שנים, כשהייתי צעירה.


כשראיתי אותך, ליבי החסיר פעימה.


אכן, זוהי הייתה אהבה ראשונה.


כשיצאת איתה, ליבי השתולל, קינא.


ואני שיחקתי את אותו המשחק, הלכתי לאחר, בנסיון לגרום לך לקנא.


עברה שנה ולא שכחתי אותך.


הוצאת ממני את זה.


כתבנו באותו הזמן את מי אנו אוהבים ובאותה תקופה, היינו ידידים, הכי הכי טובים.


כשרשמת את שמי התמלאתי שימחה , הרגשתי כמו נסיכה שמצאה את האחד בשבילה, האחד שתמיד אהבה.


התחלנו לצאת, התרגלתי אליך, התמכרתי אליך. הייתי מאוהבת מעל הראש. לא יכולתי לישון בלעדיך. עשיתי את הפעם הראשונה שלי איתך, עשיתי אהבה איתך.


כששמעתי מחברך, לאחר כמה ימים שאתה רימית אותי, שיקרת לי, ניצלת אותי ושהתערבת עליי, שנאתי אותך, שנאתי אותך כל כך!


לא הבנתי איך אתה מסוגל להיות כל כך רע, רשע, אכזרי, בוגדני, נתעב, מגעיל, פשוט לא אתה...


איך בבן אדם כמוך התאהבתי?


איך בבן אדם כמוך רק חשקתי?


איך איבדתי את בתוליי עם אדם נתעב כמוך, איך??


עברו להן השנים ואתה עדיין לא יצאת מליבי. החודשים שהיינו יחד היו התקופה הכי יפה בחיי עד הרגע בו שמעתי את הבשורה המרה.


עכשיו אתה מקובל, כל הבנות חושקות רק בך.


אתה רודף שמלות, זה כבר ידוע


ובליבי אתה תמיד פוגע.


אך יבוא יום בו ניפגש


ואני אהיה שם עם אחר


אז תבין שהפסדת אותי.


כי לליבי אין מקום אליך, בליבי איך כאב


בליבי יש אהבה עם אחר.