הלוואי שתדע- כל לילה בוכה לאלוקים ..

אז ככה... מאיפה להתחיל  בכלל?


התקבלתי לעבודה מסוימת.. לא חשוב לאן ואז הכרתי אותוו .. בטח שהכרתי אותו


הוא היה מנהל שלי הייתי חייבת להכיר אותו .


הוא צעיר נראה אחד כאזה סנוב.. אחד כזה שלא לנסות אפילו להתחבר אליו כי הוא מגעיל .


אבל טעיתי.. וואי וואי איך שטעיתי .


הכרתי אותוו ... ישבתי דיברתי איתו פעם אחת ואני זוכרת את היום הזה ואת הזמן הזה וכל שניה מהשיחה שלנו . היא הייתה בדיוק 5 דקות בגלל שסיימתי עבודה ואמא חיכתה לי בחוץ לאסוף אותי. אז הבנתי וואלה הכרתי עוד אחד חמוד בעבודה ומזל שהתחברתי איתו כי הוא מנהל שלי אינטרס מצוין .


עם הזמן דיברנו וצחקנו יותר.. ודיברנו והתקרבנו והוא סיפר לי דברים על החיים שלו . הוא גדול ממני בהרבה שנים.. 9 בערךך..


הוא סיפר לי על החברה שהייתה לנו התייעץ איתי עם להיפרד ממנה .. ייעצתי לו מכל הלב. סיפר לי על המשפחה שלוו .


הגעתי למצב שאני באה לעבודה רק בשבילו . רק רק בשבילו . זאת עבודה עם עוד עובדים ובדרך כלל זה שעות וימים שאתה קובע לעצמך את הימים . יש ימים שהעובדים הכי דוחים בעולם עובדים. אבל לי לא היה אכפת. הוא היה שם? אני באה


באתי כל יום כל היום שסיימתי עבודה ביקשתי לעבוד עוד ועוד ועוד רק כדי להיות איתו .


אחרי כמה חודשים הוא נפרד מחברה שלו מתוך בחירה שלו . זה לא אני שייעצתי לו. הוא כמובן סיפר לי על זה הוא אמר לי שזה כבר לא אותו הדבר והכול...  באותו התקופה הוא עבר מהעבודה שלי לעבוד במקום אחר. פתאום באתי לעבודה עובדת אחת רצה אלי ואמרה לי שהוא עזב.. הוא היה המנהל הכי טוב שם.. הוא היה צעיר הוא היה עם אותו ראש כמו שלנו .. שכונה היה איתו הכי צחוקים והכול.


כששמעתי שהוא עזב....... נשברתי .  נשברתי . ושוב פעם? נשברתי . לחתיכוות . בחיים בחיים בחיים לא הרגשתי ככה פשוט בחיים . לא היה לי חשק להיכנס לעבודה לא היה לי חשק לדבר עם אפחד הפרצוף שלי היה נראה כאילו הייתי באבל. הייתי חיוורת הייתי עצובה ומבואסת . לא ידעתי איך אינ יוכל לשרוד את אותו יום עבודה. רציתי להתבודד להיות לבד שיתרחקו ממני שלא ידברו איתי. לבכוות פשוט לבכותת. אבל לא .... התאפקתי . אף אחד מהעובדים פה לא יודע מה עובר עלי ומה יש בלב שלי ... למי אני בדיוק יבכה ? הסתרתי את זה בחיוך מאופק ועברתי את היום הכי מגעיל שהיה לי בחיים שלי . אני לא זוכרת מה היה פה ומה העובדים אמרו ואיך המנהלים התנהגו.. כל מה שאינ זוכרת זה איך ההרגשה שלי .


כשחזרתי מהעבודה נכנסתי לחדר זרקתי ת'תיק ופשוט... בכיתי . ישבתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי ולא הפסקתי לבכות. לא הפסקתי. התקשרתי אליו באותו הלילה והוא לא ענה. אחר כך חברות שלי רצו לצאת אז אמרתי יאללה ניצא לשפר ת'מצב רוח למרות שהכי הכי הכי לא היה בא לי בעולם ואז הוא התקשר אלי ודיברנו ... עוד פעם יצאתי מן המסעדה שאליה הלכנו ופשוט בכיתי בכיתי בכיתי ובכיתי . בכיתי לפני שהלכתי לישון בכיתי שקמתי בבוקר ונאלצתי ללכת לעבוד יום למחרת.. הוא ניסה לעודד אותי אבל לא הצליח .


ושוב ....... הוא לא יודע מה עובר עלי . בעצם.. אף אחד לא יודע מה עובר עלי .


בכל מקרה עכשיו עברו כמה חודשים טובים מאז שהוא עזב.. אני חשבתי אוקי הוא עזב זהו דרך חדשה אני ישכח ממנו והכול .. אז אוקי. לא.  פשוט לאאא.. הוא בא לפעמים לבקר במקום עבדוה שלי כי יש שם עוד מנהלים שחברים שלו והכול.. וכל פעם פשוט כל פעם שאינ רואה אותו הלב שלי מתפוצץץץץ פשוט ככה מתפוצץ עוד שניה מרוב אהבה אליו . אני מתרגשת אני מתחילה להסמיק בא לי ללכת לחבק אותו לנשק אותו . ואז אני באה ומחליפה איתו שני מילים בחיוך והולכת.


שמרנו על קשר מאז שהוא עזב.. אנחנו מדברים בטלפון די הרבה.


הוא זורק לי מילים פה ושםם .. אבל הקטע הוא שאנ לא יודעת אם הוא ככה מתנהג רק איתי או שעם כל הידידות שלוו ..


בקיצור אתמול הוא עבד איתי בעבודה הוא החליף מישהו בדחיפות.. התפללתי לאלוהים פשוט התפללתי שהיום הזה לא יגמר...... וכשהוא נגמר באתי הביתה ובכיתי .


יש משו ששכחתי להגיד.. יש לי חבר. תמיד היה לי . כל התקופה מאז שהכרתי את אותו האהבה שלי ועד היום . שאני עם חבר שלי אני חושבת על אותו מנהל . אני לא מפסיקה לחשוב עליו.. לא מפסיקה . לפעמים אינ באה מהעבודה גמורה מעייפות רק חושבת לעלות למיטה וללכת לישון ואז אני לא נרדמת עד 4 בבוקר ממחשבות עליו .


כשהוא מתקשר אלי ואני רואה את השם שלו על מסך הטלפון שלי אי אפשר להוריד ממני את החיוך.


אחרי שיחה איתו אני חושבת מתי עוד פעם נדבר . שאני רואה אותו אני מתרגשת ומתבאסת כל כך כי אני חושבת על זה שעוד מעט הוא ילךך.. אני רוצה אותו. תמיד רציתי. מאז שהכרתי אותו .  בחיים אני לא הרגשתי איך שאני מרגשיה ככה.


אינ לא יודעת אם הוא רוצה אותי. אני מניחה שלא.. כי אם כן.. למה שהוא לא יעשה משו? למה? למה שהוא לא ינסה לצאת איתי או משו?


מחבר שלי ? ריבים לא ריבים וויכוחים.... לא אכפת לי. פשוט לא אכפת לי . לא אכפת לי מיזה שאנחנו רבים ולא נפגשים ולא כלום .. פשוט לא אכפת לי .


אני רוצה רק את המנהל שלי .. את המנהל שהיה לי .  הוא גדולל ממני בהרבה.. ואם כך מן הסתם שאני קטנה ממנו בהרבה. ניחוש סתמי שהוא גם מסתכל עלי מזווית של בוגר לילדה קטנה. הוא מבלבל. הוא זורק משפטים כמו  "אני ואת זה גוף אחד" ומצד שני "שלא נסתובב יחד ששוטר לא יתפוס אותי הוא יגיד שאני מסתובב עם קטינה" . בתכלס הוא צודק.. אני קטנה בשבילו.


אבל אם אני קטנה בשבילו כל כך.. למה הוא מדבר איתי ? למה הוא זורק לי משפטים ? למה? הרי אני קטינה לא בשבילךך.. קטנה קטנה.. אז למה אתה עושה את זה?


אני מאוהבתת .. כבר כמה חודשים ארוכים.. בוכה הרבה בעיקר בלילה לאלווהים ..... הרבה הרבה בוכה.. חיה את החיים שלי עם חבר שלי.... שאני מתפללת שהמנהל שלי לשעבר יאהב אותי כמו שחבר שלי אוהב אותי.. אני שונאת את זה. את הכול . פשוט הכול .


אני מתארת את חיי רק איתו רק עם האחד והיחיד שלי ולא ידועת מה לעשות פשוט לא ידועת .. פשוט לא יוווודעת . אני מתחרפנת פשוט. חשבתי אם אני ינתק איתו קשר אני יראה אותו פה ושם בעבודה ואז הכול יחזור לי . אם אני יגיד לו שאני אוהבת אותו....... מה אני יקבל? כלום? הרי הוא לא מרגיש אותו דבר כמוני וזה יהרוס הכול ויהיה לי פאדיחה שאני יראה אותו. מה לעשות? לעזוב את חבר שלי? ואז בכלל אני יהיה לבד.. פה לפחות יש לי מישו להישען עליו. אני אוהבת אותו את חבר שלי ברור.. אבל..... השתנו דברים. זה מסובך.


אני פשוט לא יכולה לסבול את המצב הזה יותר.... הלוואי שהוא ידע.... והלוואי שאני יפסיק לבכות לאלוהים..... חצי שנה אני בוכה כל לילה וזה לא עוזר.. פשוט נמאס לי .