אני יודע שאני צריך לשכוח

אני עדיין אוהב אותך


לא תמיד אני מרגיש את זה.  המחשבות מושפעות מהפעולות היומיומיות. ואת כבר


לא כאן בשביל להזכיר לי


את יודעת                        לפעמים אני פשוט מדמיין שאת עדיין פה. שטסת לאמריקה כמו


שתמיד רצית... ו.... שאת מאושרת עכשיו


לא נשאר ממני הרבה מאז שעזבת. אני חושב שחלק עצום שהיה בי מת איתך.


אבל אני ממשיך. ואת ביקשת שאני יהיה חזק


הפחד בלעדיך מאיים על השפיות שעוד נותרה


הגוף מסתיר אותי


חוסר משמעות ממלאת הכל


רייקנות ממלאת הכל


מחשבות זריזות מכחישות את העצב


אוספות זווית לצורה של חיוך


חיוך ריק .צחוק מהדהד


רק אוזניים רייקות שומעות אותו


מאז שהלכת מכאן, הצבעים מתים בחושך


רק עיניים מלאות יראו אותם.


גם באפילה.


האהבה קפואה. הזמן מכריח לשכוח את המשמעות היחידה מעולם


הדמעות חושפות את הייאוש


רק אדם מיואש יראה אותם


ולא יטעה שמה אלה דמעות של שמחה.


הלב פועם בעקשנות, גם שיחרב עולמו ויטפטפ החוצה


ועיניי יראו דרך מסך מטושטש.


 


אני יודע שאת כועסת ממש. שאני לא ממשיך , שאני לא חזק , שאני לא נותן לך לנוח.


אבל אני מנסה.


וכשמישהו יצחק, אני יצחק איתו


וידמה לשנינו שאין דבר בעולם עוד


שרק הצחוק שלנו קיים.


וכשנביט לשמיים, ונשמע את איוושות הרוח,


וצליל חליל שנישא מרחוק,


אולי נרגיש טוב יותר


ושרירי הלב ישתחררו


האנקה תשקט


העצב ישכח לרגע, השקט ילטף את הפציעות


ייבש את הדם


הייאוש הנבוך יתכווץ בתבוסה.


 


אני יודע שאני צריך לשכוח.