- - - הסבתא הכי בעולם2 - - -

שוב אני יושבת וכותבת עלייך סבתא.. אין לך מושג כמה שהתגעגעתי!!!


לפני מס' ימים גיליתי דבר שזיעזע אותי ברמות.. כמה שסבלת וכמה שבכית ואנחנו האנשים שהכי חשובים לך היינו רחוקים.


את ששתקת ולא אמרת דבר, אנחנו שהתקשרנו והאמנו למילותייך:


"הכל בסדר מלאכים שלי.. עוד מעט אבוא לבקר..."


אני כ"כ מצטערת על זה שהאמנתי לך.. הייתי צריכה להקשיב ללב שלי ולטוס אלייך.. אבל כמו מטומטמת הקשבתי לראש ואמרתי לעצמי שאם אמרת שאת בסדר אז את בסדר..


ואת בכלל לא היית בסדר.. והלב שלי אמר -היא משקרת, את חייבת לעזור לה!!!-  אז למה? למה האמנתי לך? למה לא האמנתי לרגשות שלי? ללב שלי?!..


אם רק הייתי מקשיבה לעצמי אולי היית חייה עכשיו.


סבתא אני יודעת שהייתי מטומטמת, סבתא סליחה שלא הקשבתי לך.. סבתא סלחי לי.


תמיד אמרת: "לא חשוב מה יגידו האנשים ולא משנה כמה אנשים יעמדו סביבך וגם אלה שאוהבים אותך ורוצים את הטוב ביותר בשבילך יכולים לטעות ולא מכוונה רעה ההפך מהרצון לעזור.. אבל את תלמדי דבר אחד, לעולם ולא משנה מה יקרה ובאיזה מצב תעמדי לעולם על תקשיבי לראש הוא מטעה לפעמים אבל הלב שלך לעולם לא.. הלב שלך והרגשות שלך תמיד יובילו אותך לאמת.. את יכולה לא להאמין לי אני הריי סך הכל זקנה טיפשה אבל כמה שאני זקנה ככה החיים לימדו אותי!"


אז סליחה, סליחה שלא הקשבתי ללב כשהוא אמר -היא בסכנה והיא צריכה את המשפחה שלה.- סליחה שהקשבתי לראש שאמר -היא אמרה שהיא בסדר אז היא בסדר- כי את סבלת בינתיים שאני צחקתי):


העולם המשיך לנוע, ברחובות פרצופים מחייכים ובוכים, העונות מתחלפות עם הזמן ואת נלחמת ל=ב=ד במחלת הסרטן !!


לא ידעתי שניפטרת ממחלה.. 4 שנים בלעדייך ורק לפני מס' ימים המשפחה המחורבנת שלי נזכרה להגיד "מתוקה שלנו אנחנו מצטערים שלא אמרנו קודם.. אבל ראינו שסבלת, אך סבתא ניפטרה מסרטן." מה לעזאזל חשבתם שהסתרתם את זה 4 שנים..? והסליחה שלכם? לא תחזיר את סבתא לחיים!


הרבה דברים גיליתי בימים האחרונים.. עכשיו מלאו לי 16 ואתם אומרים שעכשיו אני "גדולה" בשביל להבין...


אז לא הוריים יקרים הגיל לעולם לא יקבע את רמת הכאב.. העובדה שהסתרתם ואפילו נתתם לסבתא לעזוב את הארץ ונתתם לה למות בשלגים, שום דבר שבעולם (מבחינתי) לא תכפר על מעשיכם.


מה חשבתם לעצמכם שאני אגיד? שהכל בסדר? שהלכה סבתא ועוד כמה שנים אני אהיה סבתא? אתם לא ילדים, היא הייתה בשבילי אלוהים ואין מישהו שיכול להעיד על זה יותר ממכם, עלובים!


כמה שהתחננתי שהיא לא תעזוב כמה בכיתי כשאמרתם "סבתא מתה" זה היה רגע אכזרי מבחינתי, הרגשתי שכל מה שנתן לי אלוקיי הוא פשוט לקח בחזרה והשאיר אותי תקועה בתוך גוף של ילדה מסכנה.


אז אולי אני ילדה אולי אני כל מה שתירצו אבל הרבה דברים גיליתי על סבתא בימים האחרונים.. ולא רק על הסרטן אלא גם איך היא ניסתה להתמודד, איך מישהי בגילה בלי כסף שורדת שלגים לבדה.. והכי חשוב שהבת לה עשתה מה שעשתה (אני לא אציין מה הכלבה עשתה)...


אז כן אני טיפשה הוריים יקרים, אבל עדיין אני בנאדםםםםםםםםםם!


ועל סבתא? מלאכים שומרים.


וכשאגיע לגיל ה- 18 אני אנקום את מותה עם ביתה.. עד אז לא אקבל עוד סליחה..


מילדה מאושרת הפכתי לילדה רעה.. מהיום אני חותמת על הכל שאני לעולם לא אחזור להיות הילדה הטובה והעוזרת.. עכשיו אני למעלה וכל הזונות למטה!


יהיה שלום סבתא.. סליחה שלא הקשבתי.


נ.ב. כבר 4 שנים שאני מחכה שתבואי.............


.... נכדתך ....