מפלצות בעבר ואהבה בהווה

אלוהים יקר


 


אתה יודע מה היה לפני הרבה שנים, כשהייתי ילדה. אתה זוכר איזה מפלצות קטנות ואמיתיות הקיפו אותי אז. אתה יודע אפילו יותר טוב ממני איזה חלום בלהות היו החיים שלי כשהייתי "הילדה הכי לא מקובלת בחברה". הם היו סתם ילדים מפגרים והפסידו המון כשהם הפסידו אותי, כך גם המורים וכך היו האנשים האטומים ד'אז... אבל אני האמנתי להם - האמנתי שאי אפשר לאהוב אותי. וזה הלך איתי הלאה...


 


אני משחקת משחק כזה היום, כל פעם כשאני נזכרת, אני מביטה בעולם ומתפעלת מכל הדברים היפים שאני רואה: מהעצים, מהציפרים, מהשמש, מהכלבלבים והחתלתולים שעוברים ברחוב, מהאור של השמש, מהרוך של הלילה ומהליטוף הרך והמקבל של הרוח. את אלה אף אחד לא ייקח לי לעולם, ויש לי עינים, אזניים וגוף שלם ופועל לראות, לשמוע, להריח ולחוות את זה ולהנות מזה כל כולי. אף אחד לא יקח ממני את זה. אם אתה אלוהים תחליט לקחת ממני את זה עדיין כל היופי הזה יישאר בתוכי, היופי הזה ויותר מזה - היופי שלי - ושנינו יודעים אותו.


אני מביטה במכוניות שנוסעות ומדמיינת לעצמי שבתוכן ישנם אנשים נפלאים. אני יודעת שיש גם אחרים, אבל אומרת לעצמי שגם אם יש אנשים רעים - הם מעטים - הרוב אנשים נפלאים.


 


היום הבנתי איך בתוכי - אנשים מצטיירים עדיין כמפלצות - גם גברים וגם נשים - כולם. אולי גם בגלל זה אני אוהבת כל כך בעלי חיים - הם אוהבים וטהורים בנשמתם. גחמות מרושעות ואטימות לב היא נחלת בני האדם בלבד - אנחנו יודעים את זה.


 


עדיין - אני מדמיינת שיש עוד המון אנשים נפלאים - הרי אני כאן, אני בטח לא היחידה...


עכשיו יש לי הזדמנות ללמוד אהבה אמיתית מהי. אלוהים יקר שלי - אני עומדת מול חוסר האמון הזה שבתוכי ומול השיעור שלימד אותי זמן העבר - שאנשים הם מפלצות. אלוהים - בבקשה עזור לי להשתחרר מזה. אני רוצה לפרוץ את האמונה האיומה הזו כדי שאוכל לאפשר לעצמי לאהוב באמת, ולהנות באמת מהאהבה של האדם הכי עדין נפש, רגיש, חכם, ואוהב בעולם. אלוהים יקר שלי - הוא כל מה שאי פיעם רציתי - בבקשה למד אותי להאמין בו ולבטוח בו. בבקשה, למד אותי לאהוב בשלמות..


 


אלוהים בבקשה


א