מכתב לסבא שלא הכרתי..

סבא,


רק שתדע שהייתי גאה להכיר אותך,


לדעת מי אתה ולהנות מימך-


 תמיד מספרים לי רק טוב עלייך וכשאני רואה את הניצוץ בעיניים שלהם אני מרגישה את הגעגוע שלהם, את הכאב שלהם שאתה לא פה איתנו...


אתמול, כשסבתא הייתה אצלנו הרגשתי באמת את העצב שלה,את הכאב והבדידות של להזדקן לבד.. בלעדייך..


והמילים שלה שצימררו אותי.."אין יום שאני לא חושבת עלייו..,אבל מה לעשות ?! כמה אפשר כבר לבכות..?!


כואב לי עלייה כל-כך,הסבתא המתוקה שלי,זאת שאני כל כך אוהבת ויעשה בשבילה הכול.. לא מגיע לה הבדידות הזאת ..אני מבטיחה להיות איתה תמיד ולעזור לה ,אני מבטיחה למראת הכל ללכת לבקר אותה כמה שיותר,ולהפך את הבדידות טיפה פחות ..


סבא?!


למה לא זכיתי להכיר אותך,סבא כזה טוב שאהב כל כך את המשפחה שלו,שלא השלים על זה שהוא עומד ללכת ולעזוב אותנו ... עכשיו רק אני מבינה את הסבל שלך ..


כששירתתי בהרצפלד  דימיינתי שכל אחד משם,כל אדם זקן שטיפלתי בו הוא סבא שלי  (סיפרו לי שסבא שלי אושפז באותה מחלקה ששירתתי) אומלל ולבד להתמודד עם מחלה אכזרית שכזאת, מחלה שלא רק ממוטטת לך את המערכות בגוף אלא גם מדכא לך את הנשמה שלא לאט דועכת..


סבא, הייתי כל כך שמחה להכיר אותך,אנחנו תוהים תמיד איך היו החיים אם היית פה לצידנו ,אתה כל כך חסר לנו..   עושה לנו חלל שחור בלב ,חלל ששמור רק בשבילך וחושב עלייך.. אני מתארת לעצמי מה סבתא מרגישה שאיבדה אותך לפני 27 שנים ועדיין חושבת עלייך כל יום ,כל לילה  שסבלה כל כך


סבא, אנ י יודעת שמהשמיים אתה שומר עליינו ,


רק דבר אחד אנ י מבקשת מימך.


שתשמור לה תמיד על השמחה והחיוך,


אוהבת ומתגעגת,


רעות