הייעוד שלי...

היי..

זה לא בדיוק מכתב אהבה כמו שהרבה כותבים כאן,

אני רוצה לספר לכם משהו קצת אישי..



עד לפני בערך שנתיים, הייתי מפחדת להתקרב לבנים ולהיות איתם בקשר,

רוצים לדעת למה?

כשהייתי קטנה, דוד שלי, אותו דוד שהיום אני שונאת, היה מתעלל בי מינית..

נכון שהיום אני כבר לא מתייחסת אליו, אבל זה לא משנה..

הייתי מפחדת מבנים רק בגללו,

לפני שנה וחצי בערך, כשהכרתי מישהו ממש חמוד והיינו ממש אוהבים אחד את השניה, היינו
כמעט חברים, בעצם, היינו חברים.... הוא הכיר מישהי שהייתה ידידה טובה שלו, ואז
נפרדנו, זה שבר לי את הלב לרסיסים!!!!!

במשך שנה שלמה ניסית להתגבר עליו ועכשיו אני מודה לאלוהים שהצלחתי..

אבל זה לא בדיוק מה שרציתי לספר, רציתי לספר, שמתי שאני גורמת לאחרים לחייך ולהיות
מאושרים, זה גורם לי רק אושר...

הנה תראו:

חברה טובה שלי נפרדה כבר פעמיים מחבר שדלה והם ממש אוהבים אחד את השני,

אז פעמיים כבר שהחזרתי אותם להיות ביחד, והם מאושרים עד הגג בגלל זה,

בן דוד שלי שאני מתה עליו וחברה טובה שלי אחרת עכשיו ביחד כי אני סידרתי ביניהם והם
ממש מאושרים וחמודים ביחד,

חברהשלי אחרת הכירה מישהו באיסיקיו ורצתה לפגוש אותו, ונסעתי איתה, והם נהיו חברים
כי אם לא הייתי באה איתה היא לא הייתה נוסעת והם לא היו חברים,

חברה ממש טובה שהייתה לי (והיום כבר לא ממש..) הייתה עם חבר שלה לשעבר והייתה
הבנאדם הכי מאושר בעולם בזכותי....



אז למה??

למה אני זו שצריכה לגרום לאנשים לחייך ולא להיות מאושרת בעצמי??

זה הייעוד שלי???

נכון שאני בנאדם שמח בעיקרון, אבל עדיין ,אני גם רוצה את ההרגשה הזו שמישהו יאהב
אותי בחזרה, בלי לשבור ולנפץ לי את הלב...........