מאוחר

מאוחר עכשיו כול כך ואני עייפה מידי כבר לא רוצה להישאר לעוד כמה רגעים.. כול כך הרבה דברים עוד לא נאמרו.. כול כך הרבה כאב שהתנפץ לאלפי רסיסים...


אומרים שלכול אחד יש נשמה תאומה איפה לעזאזל הנשמה שלי איפה האהבה שלי נמצאת.. מחכה בתור כול כך הרבה זמן ולא בא לי שוב לבכות..


מאוחר כול כך בחוץ.. הרחוב נדם מבני אדם ורק אני פה מחפשת מה שלעולם כבר לא אמצא..


גופי עייף עכשיו... ליבי סדוק הוא לא רוצה עוד.. רגשות שמתו לעולם לא ישובו אהבות חלפו מן העולם והלילה אין כוכב בשמיים..


עיניי נעצמות נפשי שלווה כול כך.. כול העצב כול הריקנות עם הרוח חולפים ... כול כך הרבה אנשים עצובים מתהלכים ברחוב.. חיוכים מזוייפים מפזרים לכול עבר אך בתוכם הם כבר מתים..


ועכשיו.. עכשיו רק רוצה להצמיח לי כנפיים כדי שאוכל לעוף רחוק מכאן למקום טוב יותר.. עצוב פחות.. שם המוות לא מחכה בפינה.. שם האהבה לא נגמרת לעולם..


מאוחר עכשיו כול כך לא רוצה להישאר לבכות.. מה שהיה לא יחזור לעולם כול כך הרבה נשבר בי..


לא אחזור יותר חזרה מצמיחה לעצמי כנפיים גדולות שיקחו אותי מכאן.. עם הרוח הקרירה הלך למקום אחר למקום שבו ארגיש שייכת.. כי זה כול כך קל להרגיש בודד.. לא רוצה להרגיש עוד ככה לא רוצה להישאר לצפות מהצד אל חיי...


כי מאוחר מידי עכשיו... מחשיך בחוץ  גם הכוכבים כבר הלכו לישון.. ואין אנשים בחוץ רק לילה קר וירח בודד שמאיר לאנשים הבודדים...


 


{ ברגעים של עצב ברגעים של כאב אני בורחת לשירים וכותבת בלי לדעת על מה בלי מטרה רק להוציא את כול הכאב במילים.. מבחנתי זה כמו שיר קטע לא המציאות}