לאהובי שבחיים לא אהיה אהובתו..

לפני שנה הלכנו ביחד... אני זוכרת את הכול... אתה החזקת לי את היד ואמרת לי :" תקשיבי, אני חייב לספר לך משהו. אני יודע שאנחנו הידידים הכי טובים בעולם. אבל אחרי שנתייים שאני כבר מכיר אותך למדתי לחות את החיים שלי בצורה אחרת והכל בזכותך. את גרמת לי לחייך שהכל היה עצוב... את גרמת יל לבכות שהכל היה שמח... את גרמת להסתכל אחרת על העולם. אני זוכר שלפני שהכרתי אותך אני הייתי פשוט עצוב.. אין לי מילה אחרת להגדיר את זה עצוב..אבל עכשיו אני מכיר אותך והחלטתי שאני רוצה שנהיה יותר מידידים.. אני אוהב אותך".


ואני גם אהבתי אותו הוא היה כל עולמי..ואני הייתי כל עולמו..


תמיד היינו אומרים אחד לשני את הביטוי הזה.. הביטוי המסריח הזה!


אף פעם לא הבנו באמת למה הוא מתכוון. היינו תמימים אז. רצינו רק לאהוב.


הביטוי הזה היה "עד שהמוות יפריד בינינו"..


לא ידענו מה אנחנו אומרים חשבנו שזה סתם עוד ביטוי חמוד של אהבה שיגרום לנו לחזק את אהבתנו.


אבל לאא!! זה באמת קרה והמוות הפריד בינינו . הוא מת!


לא מזמן אהובי דניאל מת בפיגוע. אני כ"כ אהבתי אותו. אתם לא מבינים כמה. הוא היה אהובי והוא תמיד ישארר. אך אני לא בטוחה שאני יוכל כבר להמשיך להיות אהובתו...