הוא אנס אותי...הוא ולא אתה

לך יקירי


אני כותבת לך כדי להסביר לך גם אם אני לא יכולה ...זה קרה לפני שלוש שנים....אולי יאפילו יותר.. אני לא יכולה יותר לסחוב את זה...ובכל פעם שאנחנו מדברים על האמון בינינו ונזכרים בקטע שהיה לי איתו אני מתמלאת כאב ודמעות , ואתה לא מבין..אתה חושבת שיצאת הנפגע..החבר האוהב שסלח לי..אבל מעבר לזה אני הרגשתי נורא...אני הרגשתי מלוכלכת היה לי קשה כשנגעת בי אחר כך...היה לי קשה להסתכל על עצמי במראה ועד היום אתה לא מבין מה הוא חוסר הביטחון שלי בגוף שלי ולמה אני כל כך צריכה את החיזוקים שלך.... למה??? למה...אני יסביר לך למה פה ועכשיו כי כאן אני יכולה לצעוק את זה מבלי שתשמע ותתביייש בי...


הוא אנס אותי.....אנס אותי אצלי בבית..ניצל אותי והלך...ואני שלא הצלחתי להתנגד לו פשוט שכבתי שם ושתקתי...אני לא יודעת איך הסכמתי בכלל שהוא יבוא אליי...                          היינו שנה ביחד אני ואתה , ועוד היו לי הרבה ידידים באותה התקופה...אני מודה שנמשכתי אליו אבל לא מעבר לזזה...לא רציתי איתו כלווום...ממש כלוםם אהבתי אותך מאז ומתמיד.... והוא פשוט היה אח של ידיד שלי...ולא דמיינתי לעצמי שהוא כזה...                                    הטעות היחידה היא שאמרתי לו כן..הוא ביקש לקפוץ אליי לקחת כמה דיסקים שצרבתי לאח שלו... והייתי לבד... אבל הסכמתי...והוא בא ודיברנו קצת ופתאום הכל התחיל לאבד פרופורציות.....אתה ידעת שהוא בא אליי ובאותה תקופה סמכת עליי ואח"כ התקשרת אליי...שיחה רגילה של כל לילה...עניתי לך והוא כבר הלך...פשוט התחלתי לבכות וניתקתי לך...אתה הבנת שמשהו קרה..לחצת עליי לספר לך וכל כך התביישתי..הייתי בתולה ואתה לא היית הראשון..אתה שחיכית לי כל כך הרבה זמן ואמרת שאתה מוכן לחכות עוד ועוד...


הרגשתי לחץ כל כך עמוד של בכי אבל לא יכולתי לבכות עוד...פשוט שתקתי ולך סיפרתי שהבנאדם הזה פשוט בכח נישק אותי ונגע בי במשך כמה שניות עד שהצלחתי להשתלט עליו, אתה ככעסת עליי..לא דיברת איתי...נעלבת..כאבת..ולא ידעת מה עובר עליי..ועד היום אתה לא יודע... החוויה הראשונה שלי הייתה אונס .. כעבור כמה ימים השלמנו ,אצמרת לי שהקשר שלנו לא יהיה אותו הדבר..שאתה תהיה קנאי ויהיה לנו 'קשה לבנות את האמון מחדש..ואני הסכמתי..הכל כדי להיות איתך...כעבור זמן מה שכבנו.....הכ"כ רציתי אותך, וכל כך רציתי שתחושת הלכלוך תעבור ממני ואתה תנקה אותי עם האהבה שלך...עבר וחלף הזמן ואתה עדיין מקנא לי , אומר שסומך עליי אבל לא "מרשה" לי להיוות בקרבת בנים לבד...אני מבינה אותך..אבל הכאב שעוטף אותי מבפנים לא מרפה...בתוך תוכי שאלית את עצמי למה לא התלוננתי...אנשים תמיד ישאלו את השאלות האלה..אבל רק מי שחווה את זה יודע מה ההרגשה ומה הדחף המונע הזה מלהתלונן, מהי הרגשת הבושה, הלכלוך, הכאב, ההלם....


אני רציתי רק לשכוח..ורק הדחקתי את זה...כשכאב לי בכיתי ואתה לא הבנת למה אני בוכה לפעמים בלי סיבה...עבר המוון זמן כבר ואנחנו התגברנו על המשבר אבל אני..חן ..לבד..עוד ךא.. לפעמים כשאתה נוגע בי אני נזכרת בו..בחודשים האחרונים התחלת לעשן...זה לא מצא חן בעיני ואל הבנת למה כי היית מעשן נרגילה לפני...אבל בכל פעם שנישקת אותי והיה לך את הריח הזה הייתי נזכרת בריח הסיגריות שהיה עליו,בטעם הזה שלו..בתחשוה המגעילה הזו..לא הבנת למה זה כל כך מפריע לי.. ואני בתוכי הייתי נגעלת ודוחה אותך ממני , עד שזה הגיע לרמה שכבר חשבת שיש לי גבר אחר בחיים ובגלל זה אני מעיפה אותך ממני בכל פעם שאתה נוגע בי... אני מרגישה כאילו הכל התעורר...הכאב הדחוק הזה עוד מתעורר אצלי..זה לא נשכח...  לא יכלתי לספר את זה לאף אחד... ואני עדיין לא יכולה...


הלווי שהיית מבין