ליאור

התחלתי כ"כ הרבה פעמים לכתוב לך והפסקתי באמצע כי הבנתי שאין טעם, כי אתה גם ככה לא מאמין לי,
אני שונאת שאתה לא מאמין לי.


אני שונאת שאתה בטוח שאתה יודע מי אני, שאתה מכיר אותי, אבל אתה לא, אתה כ"כ לא.


אני שונאת שאתה חושב שאני חזקה.


אני שונאת את ההצגה הזאת שאני עושה לך, שהכל "קול", ושמתאים לי שהמצב ככה, ואני עושה את זה רק כדי שתישאר, שלא תלחץ ותעלם..


אני שונאת שאתה נעלם.


אני שונאת לוותר על הכל בשבילך, אני שונאת שאתה לא מוותר על כלום בשבילי.


אני שונאת את הכח שלך עלי, את זה שאתה מחליש אותי, את זה שאני אעשה הכל בשבילך, שאיבדתי את עצמי בגללך.


אני שונאת, אני כ"כ שונאת את המחשבה שאולי אני פשוט רק עוד אחת בשבילך..


אני שונאת שאתה לא יודע שאתה האחד בשבילי, שלא היה לפניך ולא יהיה אחריך..


אני שונאת שהדבר היחידי שאתה כן מכיר בי, זה את הגוף שלי.


אני שונאת שאחרי כל פעם שאנחנו שוכבים אתה נרדם ואני נשארת לבד, מרגישה כל כך מנוצלת, משומשת, מבויישת, ואז אני אוספת את עצמי ואת הדמעות שלי והולכת, ואתה עדיין רדום.


אני שונאת לבכות בגללך.


אני שונאת להזכר איך חיזרת פעם, איך רצית אותי באמת.. ואני זוכרת כל מילה, כל הודעה, כל הבטחה..


אני שונאת שאתה לא מקיים הבטחות.


אני שונאת שאתה תמיד עסוק ושאין לך מקום בשבילי בחייך העמוסים.


אני שונאת שאתה חזק ובטוח ויודע ולא נותן לעצמך להיסחף, ולא נותן לנו הזדמנות..


אני שונאת את חוסר הוודאות איתך, אני שואנת את ההמתנה הממושכת, את זה שאני תמיד צריכה להיות סבלנית ומבינה ומתחשבת.


אני שונאת את זה שאני לא מצליחה לדבר לידך, להגיד לך מה באמת מפריע לי וכמה זה כואב..


אני שונאת שאתה חושב שאני מקדחה. אני שונאת להיות מקדחה.


אני שונאת שזה ברור לכולם ואפילו לי שאתה לא בריא לי, ושאם אתה לא רוצה- אז לא צריך, אם אתה עדיין לא מבין שאני שווה יותר מזייון (סליחה) אז כנראה שאני צריכה לשחרר אותך.


אני שונאת להבין שאני צריכה לשחרר אותך.


אני שונאת את הברק בעיניים שלך כשאתה מסתכל עלי, את הריח, את השפתיים, את הצחוק, את המגע, את המילים שהן רק שלך ואת הכינויים שהמצאת לי, שהם רק שלי.


אני שונאת להיות תקלה.


אני שונאת שאחרי שאנחנו רבים זה אוכל אותי מבפנים עוד שעות ארוכות, ואצלך זה נעלם אחרי כמה דקות.


אני שונאת שבהתחלה, כשהכרנו אמרת לי "אני אוהב אותך" כבר אחרי כמה ימים, אמרת כל כך מהר,


אני שונאת שעכשיו אתה כבר לא אומר.


                והכי אני שונאת, שאני ממש לא, לא מעט, 
                ואפילו לא טיפה, שונאת אותך.