פחדן

פעם חשבתי שאני אשמה, שהכל מגיע לי..


אבל היום הבנתי שהכל בעיה אישית שלך.


פחדן...תתמודד !


אני נזכרת בפעם הראשונה שנפגשנו,
שם האמנתי, האמנתי שאתה רוצה, שזה יצליח.
זרעתי בליבי את הטוב שלך...
ההרגשה של להיות איתך מחובקת כל כך הרבה שעות...
הריח שלך, המילים שלך, החיוך - אף זיכרון ממך לא עוזב אותי.
כמו שטן מקולל, מכריח אותי להיזכר בנוסטלגיה המתוקה הזאת
שרק בגללה נשארתי כבולה באזיקייך.
השטן הזה, מזכיר לי את היום שכן היית איתי, שעוד כן זכרת מי אני
שטיפה קטנה של אהבה עוד זרמה בנינו, התמימות הזאת...
בשבילך היה קל, הבחירה הייתה שלך, אני כבר הייתה שלך,
בשבילי זה היה חלום, בשבילי זאת הייתה אהבה.


שיר שמזכיר אותך מתנגן בקרע,
לחשוב שתמיד קיוויתי שאי פעם באמת תקשיב למילים, ובאמת תהיה לשיר את המשמעות שלו בשעת הצורך...
אבל לעולם זה לא יקרה, בחיים לא שמת לב שהמישהו המדובר כל כך בשיר הוא אני !!!
כנראה שהקשבת למנגינה ולא למילים, המילים האלו יכלו להסביר כל כך הרבה דברים,
מבניהם את החשיבות שלך בחיי, כל מילה התאימה בדיוק לרגשות שלי....
צוחקת לעצמי לרגע, הייתי מוכנה לתת לך הכל, את הלב שלי!
ושוב צוחקת, נזכרת פעם שצחקנו ביחד, כל כך מזמן...ועכשיו אני מאלצת את עצמי לצחוק בכוח,
כלום כבר לא מצחיק אותי, במיוחד לו "ההומור" שלך.
כמו צחוק הגורל, תמיד צוחק עליי, מכאיב לי בעזרת ציניות עלובה.


ואני המשכתי לשחק את התמימה המטומטמת, מתעלמת מהשקרים, מתעלמת מההתחמקויות,
מחוסר היחס, מחוסר האהבה, ממשיכה לאהוב כאילו לא עשית שום דבר רע.
מתעלמת מהכל.
אבל אני לא טיפשה כמו שחשבת, ראיתי הכל, ידעתי הכל.
פשוט בחרתי להתעלם, לדמיין שלא קרה, לסלוח על הכל, גם על המילה הכי קשה.
במצבי לחץ ועצבים, נתתי לך את הזמן להיות בן אדם, תמיד ציפית שאולי תהיה כזה, חיפשתי טיפת אנושיות בדמותך...
לקחתי את האנושיות של עצמי ממני, כל טיפת כבוד, וויתרתי על הכל...
רק כדי שלא תרגיש רע, בתקווה שאי פעם תעריך את האהבה.


אני מסתכלת על כל השירים שכתבתי עלייך, יודעת שלעולם לא תראה אף אחד מהם.
פעם חשבתי שאם אנסה לגעת בליבך בעזרת מילים, אולי זה יעזור, אבל הבנתי שגם זו לא דרך.
חושבת לעצמי כמה הפוכים החיים שלנו,
איך הייתה בי את כל האהבה אלייך, איך הייתי מסוגלת לאהוב אותך, כל כך טיפשה ותמימה.
אהבה מלאה ציפיות, תקוות, עתיד, חשבתי שנכנסתי לשלב חדש בחיים שלי, הייתי בטוחה...
ועכשיו, למה הכל הפך? להריסות, חורבן, כעס ושנאה.


איך אתה יכול להיות כל כך רך ובאותה שניה כל כך קשה ?
למה גרמת לי להתאהב בך אם עכשיו אתה מאלץ אותי בכל כוחך לשנוא אותך?
הכל אצלך לא, גם הכן שלך הוא בסופו של דבר - לא,
מן משחק חולני כזה שבו אתה מחכה לראות כמה זמן ייקח לי להישבר
אז הינה - נשברתי, נקרעתי, התפוצצתי, נגמרתי... טוב לך עכשיו ???
כן, אני בטוחה שלעת עתה טוב לך, רק לעת עתה.


לא יהיה לך טוב כשתבין...
שתבין את החשיבות של המילים שלי
שכל אחת מהן יצאה מעמקי נשמתי, למרות שלא הגיע לך,
אתה עוד תבין את הטעות שלך...
אתה תצטער על כל המילים הקשות שלך...
ואני עמדתי בהכל, כמעט ולא נשברתי
עמדתי בכל המחשקים שלך, האכזריות שלך
ועדיין אהבתי אותך, דמות חסרת לב...
ירית עליי ארגזים של חיצים בכל הזדמנות, ואני עדיין עמדתי שם,
מתנודדת, פצועה, כואבת, שוקטת, בלי לומר מילה נגד פעילותייך, מרוקנת מהדם של חיי, בוכה את נישמתי.
אבל עדיין עומדת, לא מאבדת תקווה.

את כל הכוחות האלה שאבתי מזכרונות, מטעם מתוק שהיה איזה תקופה קטנה ונשכחת...
אותה תקופה קצרה של הקיץ, זה היה הכל בשבילי.
זאת טיפת האהבה הקטנה ששתלת בתוכי עוד מהיום הראשון,
בלי לדעת אימצתי אותה אל תוך ליבי, בלי לדעת שממנה אשאב את כל כוחי...
זו היתה התחבולה שלך עוד מההתחלה, משחק מלוכלך!
כל האנשים מסביבי ניסו להסביר לי כמה אתה רע
כמה קשה אתה, כמה אובססיבי, כמה אכזר, כמה מטורף
אמרו לי שאני צריכה לרדת מהאהבה הזאת עוד לפני שהיא בכלל התחילה.
שכל האנשים ניסו להציל אותי ממך, אני רק נמשכתי אחרייך,
שרועה למילותייך...

ובסופו של דבר,
מי שגרם לי להבין שאני צריכה להפסיק ללכת אחרייך, זה אתה בעצמך.
חיכית שאני אתייאש לבד.
כל מה שהיה בנינו היה עינוי אכזרי, רק כדי שלא תצטרך להתמודד עם המצב ולהגיד לי את כל מה שהבנתי בעצמי.
אירוני קצת לא ??
פחדן !!!!!