רוצה לכתוב אבל...

אני רוצה לכתוב לך אהובי, להראות לך כמה אני אוהבת אותך, כמה אני מעריכה אותך, כמה אני מאושרת שיש לי אותך... אבל מילים לעולם לא יראו מעט ממה שאני מרגישה אלייך.


איזה הרגשת ביטחון יש לי כשאני איתך, איזה אושר.


הכתף התומכת שאתה נותן לי, האוזן הקשבת, החיוך כשאני זקוקה לו, המילים הנכונות בשעת משבר, אבל הכי חשוב- הלב שלך.


הפקדת בידיי דבר כ"כ עצום, שאני אתן את החיים שלי בשביל בלא יפגעו בך.


היה לי שבוע קשה.... נכשלתי בטסט ראשון..אבל אתה לא היית בבית..נסעת למכינה.


אבל גם שם לא הפסקת לנחם ולעודד. כמה ימים לאחר מכן קיבלתי הודעה שלא התקבלתי ללימודים שרציתי..נישברתי. לא יכולתי יותר. הרגשתי כישלון גמור. רציתי למותת.


ושוב, הכתף שלך הייתה שם, והמילים החמות..


בסוף יום העבודה הפתעת אותי והגעת למקום העבודה שלי. במיוחד בישבילי! כל הדרך מהמכינה..3 שעות נסיעה עברת בישבילי.


איך הייתי המומה..ושמחה. רק המראה שלך, החיוך, האהבה שהרעפת עליי השכיחו ממני הכל.


קניתי לי שני דובים חמודים, קנית לי את החצאית שרציתי לחג (שעלתה מלאא), לקחת אותי לאכול..ממש פינקת.


וכל הזמן הזה אני מסתכלת עלייך ושואלת..איך?? איך קרה שזיכיתי בך? במלאך הטהור הזה!! עם העיניים הנוצצות והחיוך האוהב.


וכמה אני צריכה להודות לבורא עולם!!!!!!! שהעניק לי משו כל כך יקר למרות שלפעמים אני מאכזבת אותו. ולהודות לו, שהביא לי את הזיווג שלי כבר באהבה הראשונה שלי. יש אנשים שמחכים כל החיים שלהם למצוא אהבת אמת, ואני, כולה בת 18.6 ויש לי כבר אהבה כזו...


 


הקב"ה!!!!!!


תודה!! על הנשמה שנתת לי מתנה!!!


על מלאך טהור עיניים,


על האוצר שיש לי בידיים...