כשהייתי ילדה קטנה לימדו אותי תמיד

כשהייתי ילדה קטנה לימדו אותי תמיד


להניח לעבר, לחיות את ההווה ולא לחלום על העתיד.


לבחוש בעבר משמעו- כאב,


לחשוב על העתיד משמעו- לאכול את הלב.




לחשוב על ההווה ולחיות אותו


משמעו- להבין את העולם ולהשלים איתו.




היום עברו כ 18 חורפים לערך, ואני גדלתי.


חוויתי כבר הרבה מיקרים, והרבה דברים ניסיתי.




הבנתי שביצפר זה משחק ילדים,


שאם משקיעים אז תמיד מצליחים.


למדתי גם שהחברים זה האוצר הכי יקר לך בעולם,


שבלי החברים לא היית יכול להמשיך לעולם.


למדתי שלא הכל זה ורוד, וגם לא לבן ושחור,


שיש צבעי ביניים כמו תכלת, אדום ואפור.


שזה תלוי איך אתה תסתכל על החיים כי ככה הם יסתכלו עליך,


ושאם תרצה משהו ותלחם עליו תוכל להשיג כל דבר איליך!




למדתי גם את אחד השיעורים הקשים של החיים- האהבה


היא לפעמים כואבת,לפעמים מתוקה, שונה ומאוד טובה.


אתה ניכנסת לי ללב הכי חזק מכל הגברים,


התיישבת עמוק בתוכו מספר שנים.


שיחקת בי ואת ליבי הרסת ושברת,


ופתאום כשהייתי מוכנה לוותר באהבתך ניזכרת.


התלבטתי קשות על זאת האהבה,


רציתי לוותר פחדתי עוד מהאכזבה.


אך פניך היפות ועיניך המתחננות,


לכדו את ליבי והפכו את המחשבות.


כל האהבה שהייתה לי אליך ושחשבתי שנגמרה,


פתאום פרצה החוצה כרוח סערה.


אני אוהבת אותך הכי הרבה בעולם,


אין אני יכולה לשכוח אותך אף פעם!




אז כרגע נאחזת אני באותו משפט מלפני 18 שנה,


אני מניחה לעבר, לא חולמת על העתיד ורק להווה אני נאמנה!