למה שיהיה לי אכפת ?

אם יש דבר אחד שאני בטוחה בו - אף פעם לא נתתי לך להרגיש לבד. זה כוח החוויה שבשניים, שתמיד יש עם מי לחלוק את הנטל, הכאב, הדרמה או סתם הבעיות היומיומיות שהופכות חיוך גדול לחיוך מריר, מאולץ וחסר רגשות.


אם יש דבר אחד שאני יודעת - תמיד ידעת שלא תצטרך לעבור זמנים קשים לבד. יש לי סוג של רדאר, וכשזיהיתי דמעות בדרך, ישר דאגתי להודיע לך שאת בואן לא תיאלץ לקבל לבדך, שיש מישהי מאחורייך שתמיד תמחה אותן, שלא תניח לך לכאוב לשווא.


אם יש דבר אחד שאני סגורה עליו - מעולם לא איכזבתי אותך !  תמיד הייתי וניסיתי ונתתי ועשיתי כמיטב יכולתי כדי שהחיוך הכובש הזה שלך, זה שעד עצם היום הזה עוד מטיס פרפרים בבטני, לא יירד לעולם. וכשציפית, קיווית וביקשת או רמזת - תמיד הקשבתי, תמיד נתתי, תמיד דאגתי שלא יהיה בך ולו רבע צורך שאינו מסופק.


אם יש דבר אחד שאני חושבת - הייתי לך לאישה מושלמת. תמיד שאלתי, התעניינתי, עזרתי, תמכתי, אהבתי, נתתי עוד ועוד מעצמי למענך. ואני חושבת שידעת שמעולם לא הרגשת נאהב כל כך.


אם יש דבר אחד.. שאני מרגישה - זה שאהבתי אותך יותר משאף אישה אחרת לא תאהב אותך לעולם.


כי אף אישה לא תהיה כמוני. א-ף אישה, לא תסכים לסבול את זה.


אם יש משהו שאני בטוחה בו - הייתי מאוד נוחה. הייתי מה שרצית מתי שרצית ובלי לשאול יותר מידי שאלות.. ומתי שלא רצית ? אז אני מיותרת, ולא טרחת להסתיר את זה כשחשת כך.


צלקת מספר 1.


אם יש משהו שאני יודעת - מעולם לא חשבתי עליי במשוואה הזאת, כאדם בפני עצמו. תמיד הייתי שם על מנת לשרת את צרכייך בלבד, ולא כיישות קיימת. כזו עם רגשות, כזו שבוכה לפעמים. אין ספור דמעות הזלתי עליך, ואיש לא היה שם למחות אותן מעיניי.


צלקת מספר 2.


אם יש דבר אחד שאני סגורה עליו - אכזבת אותי כל כך הרבה פעמים. אמרת כדי להגיד, ולא מתוך מטרה או תוכן אמיתיים. אז אמרת, אז האמנתי, אז שיקרת, אז התבדיתי אז כאבתי, נשברתי, צעקתי, בכיתי, לא הבנתי... לא הבנתי מה עשיתי לא בסדר הפעם, למה מגיע לי את המילים השקריות, את הבולשיט. למה אין לך אף פעם מספיק כבוד אליי בשביל לבוא ולומר לי את האמת בפנים???


צלקת מספר 3.


אם יש דבר אחד שאני חושבת - היית גבר מכה. אמנם מעולם לא הרמת עלי יד ולא הכנסת אותי לבית החולים אבל הלמת בי עם מילותייך באופן שידיים אינן מסוגלות להלום. הותרת אותי שותתת דם, חיה פצועה שמשתוללת. כואבת את דמה, את אהבתה - שנשפכו לחינם.


צלקת מספר 4.


אם יש דבר אחד שאני מרגישה - מעולם לא באמת אהבת אותי. את המילים הללו זרקת לכיווני לא פעם ולא פעמיים על מנת לפייס, אך מעולם לא אמרת אותן מתוך רגש, מתוך אמת. רק אינטרסים, רק אינטרסים אתה מכיר !!! אתה פועל לפי מה שיוביל אותך אל האושר ולא אכפת לך בכלל אם הרכבת שלך אל האושר תתנגש בקיר לאחר רדתך ממנה.


-אהבה- אתה לא מכיר את המושג, לא קרוב להבנתו.


צלקת מספר 5.


ואז אתה שואל למה. למה עזבתי, למה נטשתי אותך לבדך. למה הפסקתי להיות בשבילך כל שחלמת עליו ....למה חדלתי במדיניות האישה המוכה, זו שמדממת ומנשקת, צורחת אך סולחת, כואבת אך אוהבת .....


למה ?


למה שיהיה לי אכפת ?


למה שיהיה לי אכפת שרע לך ?


שעינייך היפות מזילות דמעה.


אה, בגללי? אתה אומר?


תבכה.


את נשמתך תבכה מצידי.


אלוהים יודע כמה אני בכיתי.


כמה התחננתי בפניך שתפסיק.


אתה לא חשבת להפסיק אפילו.


לא העלית על דעתך לוותר על המפעל ליצירת שלמות שלך.


גם אם להחזיק בי אומר לשבור אותי לרסיסים.


ידעת.


תמיד תמיד ידעת שלעולם לא באמת תרצה בי.


למה המשכת?


למה שיקרת?


למה שברת?


למה, לעזאזל, אתה מצפה שמשהו מדברייך יזיז לי?


"אם תלכי תשאירי בי צלקת פתוחה לעד". כך אמרת ?


אחלה.


לי, יש די והותר צלקות ממך.


הגיע הזמן שגם אתה תרגיש את טעמה של דמעה המדממת מלב שבור.


אני אומרת די למכות.


די להתעללות.


די לכאב.


די לך.


כי אני, לא מוכנה להיות שק החבטות הרגשי שלך.


לא עוד !!!