אתה, שרחוק ממני עכשיו

אני לא כל-כך מצליחה להבין איך דברים כמו אלו קורים בטבעיות. לרגע אחד, שנינו יחד, מתערבבים.. מרגישים.. מצליחים ונופלים!
ואני שואלת את עצמי למה דווקא אני? למה דווקא איתך?
אתה, שהצלחת לגרום לי להרגיש דברים כאלו חזקים כמו כאב כמו רגשות.. כמה שאתה קרוב בחלומות, שם הכול קורה. כל מה שרק נרצה..
ועכשיו, בלב עצוב פתאום. אין טלפון שאחכה לו, אין נקישות בדלת שאצפה להן.
זה מה שקורה כשהמציאות מתנגשת בעיניים ושורפת בשפתיים.
ממזמן כבר הבנתי, שהלב והראש הם לא חברים כל-כך טובים. הם סתם מחוברים אבל תמיד אויבים.
אתה, הגבר.. לימדו אותך שלבכות זה חולשה, שזה רגשות ששייכים לאישה ואני מה? לי רע!
אני לא אומרת שאבדו לי התקוות, לא אומרת שאתאבד ואשים קץ לשאיפות. יש משפט שאומר
"כשבנאדם אהוב נותן בך אור גדול בלב, אתה לא מתאר כמה חושך ישאיר אחריו איך שהוא עוזב"!!
וכן, אני מודה! עשיתי טעות ובחלק גדול אני אשמה. שיחקתי במשחק לא בטוח, כמו ילדה קטנה..
כשההיגיון מערפל את המוח ונותן ללב תחושה טובה אבל קטנה ובודדה. כמה שאלות עולות לי בראש..
הלוואי והייתי יודעת את התשובה.. אולי הייתי מעיזה יותר, אולי פחות.. אולי היה לי יותר קל להמשיך להתגבר..
כשאתה נמצא לידה, עולה בך תמונתי? כשאתה נוגע בה.. ריח גופה מזכיר לך את שלי?
כשהיא מביטה בך, זה באותן עיניים אוהבות וצמאות כמו אצלי?
אתה באמת מאושר איתה.. זה היה שווה לוותר על עצמי?
הנושאים שאתם מדברים עליהם, פתוחים כמו שהיו לנו?
הייתי אשת סוד קטנה איתך.. זה היה רק שלנו!
זה אמר לך משהו? אולי טיפה יותר? זה בכלל הצליח לדבר????? אתה מתגעגע אליי ופשוט מכחיש שלא?
גם לך לא קל או שזה בסדר גמור מבחינתך לקום לעזוב הכול? אני חושבת עלייך המון, לא חסר על מה..
כל רגע שהיה לי איתך חרוט לי בנשמה. ואני לא עוד ילדה שמוציאה מילים שגויות..
אני לא איזה אחת חולמנית שאוהבת לתת לעצמי לבכות!
אבל אני כן בחורה כנה שיודעת מה היא רוצה ותמיד אמשיך לרצות..
את מה שאוכל לתת הכי טוב אבל אתה תמיד נשאר רחוק!
לפעמים אני רוצה שרק שנינו נהיה בעולם הזה, נעשה כמה טוב שרק אפשר..
שלא נפחד לקחת סיכונים שהכול יהיה מותר! אבל אתה בטח מהסס..
ואני מבינה, אני מבטיחה! הלוואי ויכולתי לגרום לך לחדור ללבי לשנייה.
היית מוצא רסיסים אבודים שרק אתה יכול להחזיר, היית מוצא שברים חצויים ואתה הדבק הכי טוב שלבי זוכר.
אולי תקרא לזה אובססיה ואולי זה ישמע לך קיצוני ומרתיע..
בסוף הדרך, לא זו הכוונה שאני רוצה שאצלך תפציע. אני רוצה שתדע שהכול מרגש ורגש כלפייך לא חסר.
אני מאמינה שאתה יודע ומרגיש כמוני ושבכל זאת כן!
זה מצליח לדבר. אבל אני תמיד פה, יש לי חיים שלמים.. תקופות הן דבר שידוע בכאב.
הריח שלך לא נמחק, אבל הכי כואב הרגעים! רגעים שחלקנו יחד שסימלו בפניי נצחים.
לא סתם מצאת אותי ולא סתם התחלת לחפש.. כנראה שאצלי מצאת דברים שהיא לא נתנה..
וככה לעוד תקופה, שוב תתייאש ותרצה אותי בחזרה..
אבל גם לי יש לב, כמה שהוא גדול ואוהב הוא גם פגיע ומאכזב. אני דואגת לך תמיד, ברמה הכי גבוהה..
ראיתי איתך עתיד, איכשהו, עדיין רואה. מנסה לתת להיגיון להופיע למרות הלב המחורר שמתנגד..
אתה לא מבין איזה וויכוחים הולכים בי מבפנים ועד כמה זה צובט! מקווה שתבין שכל מה שהרגשתי ואמרתי היה אמיתי ורציני..
תזכור מאיפה באתי, מהרגש הפנימי! לא רציתי שזה ייגמר ועדיין לא רוצה, זה מתסכל איך הקלילות לעזוב פשוט נעשתה!


תמיד חושבת עלייך ולוקחת את כולך עמי, מקווה שיום אחד לא נצטרך להתבטא במכתבי פרידה אלא, באושר אמיתי.
געגועים אלייך, געגועים בזיכרוני. אשמור על זיכרון מתוק זה כנראה הדבר היחידי.



היה טוב, חבל שהיה
ממני, אחת שבאמת שונה