מוות

אני עדיין לא מעכלת שזה נגמר
היינו בדיוק כמה ימים לפני גיוס
כל כך התרגשנו, הכנו את עצמנו , אני-נפשית ואתה-פיזית
איך ברגע אחד הכל פשוט התנפץ לנו מול העיניים.
הנהג המטומטם שלא ראה אותך חוצה את הכביש
אולי גם אני עשיתי טעות
הרי ידעתי שאסור לעבור כשהרמזור אדום, ובכל זאת מיהרתי אותך
אני מרגישה אשמה...
כולם התאספו מסביבך,
אני כבר לא הייתי איתך באותם רגעים,
הפנתי אלייך מבט אחד אחרון. כאב לי שנפרדנו בצורה כזאת..


בילינו יחד סך הכל 18 שנים. אני בטוחה שהיינו מסוגלים ליותר.
היו שם צלמי חדשות, אמבולנסים והמוני אנשים סקרנים
היית במרכז העניינים - כמו שאהבתי, כמו שחלמתי שתהיה, רק לא ככה.
ניסו להחיות אותך כמה דקות , אך ללא הצלחה
היית חלש מדיי בשביל להלחם, עזבת אותי, ככה באמצע החיים
השארת אותי זרוקה, מרחפת בין גן עדן לגיהנום
הלכתי לבית, נכנסתי לחדר שלנו
שמשום מה פתאום נראה לי כ"כ יפה על אף שהיה מאוס עליי
אני זוכרת איך אמרתי לך איפה למקם כל דבר ואתה עשית הכל, גם כשהיית כבר עייף.
המיטה נשארה מבולגנת, ריח השמפו של שיערך נדף מהכרית
שרק לפני שעות ספורות עוד נשמת עליה..


עברתי לסלון,
דממה
לפתע היית נורא חסר
לי, לחברים, במיוחד למשפחה
הם בכו... ואני הצטרפתי אליהם,
בכיתי ללא דמעות, אולי בגלל שכבר לא היה להן מאיפה לזלוג
צעקתי אך אף אחד לא הבחין בי
בלתי נראית,
ניסיתי להגיד להם שחלק ממך עדיין כאן
אני, הנשמה שלך...


שלום לעולם גוף יקר.