מכאיבה לעצמי...

אינך איתי
אני פה לבד
יושבת על הריצפה קרה מבולבלת
סופרת את השניות
עם מחוגיו של השעון שאינן זזות יותר
עם פעימות ליבי שהולכות ופוחתות
4 קירות לבנים
בית משוגעים
כאילו ניקשרתי בכותונת לבנה
ואיני מצליחה להשתחרר
ידי תפוסות מחוסר מעשה
רגלי קרות וחסרות תחושה
מחוסר תזוזה
עטופה בסמיכה שספוגה
בדמעות שחורות
ממסקרה שנזלה
מותאמות ללק השחור
בציפורניי
מנוגדות לידי הקרות והלבנות
הכואבות
שוכבת במיטה ערומה
מחט בידי,
חורטת את שמך על ידי
בלשוני מלקקת את הטיפות
הנוזלות האדומות
אוהבת אותך
אך אתה לא איתי
אבל אמרת שזה רק תלוי בי
ואולי אני סתם נהנת להכאיב לעצמי...