אהבה אסורה..

היי..


מאז שנכנסתי להריון הימים שלנו כבר לא אותם ימים....ועוד לפני שנכנסתי אני אמרתי לך שהשתנו דברים והעובדה קיימת ואי אפשר לשנות אותה אני בהריון וזהו...אך אתה לא מקבל את זה..אתה חושב שלי קל..וזה ממש ממש לא נכון..
במשך שנתיים תמיד נתתי לך להרגיש טוב גם כשאשתך היתה בהריון תמכתי ושמחתי בשבילך ותמיד שאלתי אותך אם תתמוך בי כשאכנס להריון..ומהתחלה אמרתי לך שיש סיכוי שאנחנו לא ניהייה ביחד(הכוונה הייתה שסקס יהייה לי קשה לעשות)...וקיבלת את את זה ואמרת שאתה הכי תומך בעולם...


בחיים לא היו לי ימים כאלה קשים...אני פשוט לא מפסיקה לבכות אתה לא מבין אותי...אתה אומר שאני מאמינה בשטויות שלי...כאילו יקרה משהו...הרי אתה מכיר אותי שנתיים אתה יודע את זה שאני הכי מאמינה בדברים האלה פוחדת מוות מהדברים האלה...בקושי ישנה ורק חרדה שחלילה יקרה משהו......אז למה להטיל עכשיו ספק...למה אתה מקשה על זה??למה?? אתה אומר שהיחסים שלנו לא יהיו כמו שהיו..אתה מבין לאן אתה מגיע?? אתה חושב שזהו אני בהריון אז זה לכל החיים..את הקטע של האישתי קיבלתי את זה.. (שאתה לא מרגיש שאני אשתך) הרי מהיום שהכרנו חישבת אותי בתור אשתך וכל מילה או משפט היית קורא לי אישתי ועכשיו אתה לא חושב ככה קיבלתי את זה אין מה לעשות אתה עושה מה שאתה מרגיש...  .אבל שהיחסים לא יהיו ולא יחזרו כמו שהיו זה הגעת ממש רחוק......


כשאמרתי שהסתבכתי עם המשפחה הזאת התכוונתי שאני לא יכולה לעזוב כי נקשרתי לעבודה...אבל אבא שלך ממשיך להעליב ולדבר בצורה איומה...אתה יודע יש לי רגשות אני מקבלת את הצעקות שלו אבל להגיע לרמה שכזאת לקלל...אי אפשר עם זה לכן התפרצתי בבכי ולא יכולתי להפסיק...ובקשר אליך..."הסתבכתי"לא התכוונתי שאתה בן אדם רע התכוונתי שהתאהבתי בך ואני קשורה אליך וגם את זה קשה לעזוב...לא התכוונתי לשלילי..


האהבה שלי אליך היא כה גדולה ועצומה..אתה הבן האדם היחיד שהתאהבתי בו ולא הייתה לי אהבה כזאת ומי כמוך יודע...אני מתגעגעת כמוך לימים המטורפים שלנו..אתה יודע כמה היה לי כייף איתך מכל הבחינות...בחיים לא התנהגתי ככה...אך אני בהריון עכשיו..הורמונים שינוי בצורת הגוף..רגשות מתפרצים...והכי חשוב זה התינוק שיש בתוכי..זה דבר יקר וחשוב לי...אתה כל כך חסר לי החיבוקים שלך...הנשיקות שלך...המגע שלך..הליטוף הרכות...האהבה שלך....תאמין לי שאני מבינה אותך אך בבקשה אני מתחננת תבין גם אותי...אני לא רוצה בזה אבל זה השתלט בי..


יש לך פיתרון לזה?? הרי גם אתה אוהב אותי ואתה לא מוכן להיות רחוק ממני וגם אני לא מוכנה להיות רחוקה ממך...הפתרון היחיד זה סובלנות...תמיכה ..הבנה..האהבה שלנו היא אהבה נדירה מטורפת...ומיוחדת במינה...שווה להרוס אותה???


אמרתי את כל מה שבליבי..אני לא רוצה לבכות שוב...לא רוצה להפגע...אני אוהבת אותך...אבל  אם אתה לא מסוגל להבין אותי ולעבור איתי יחד את כל השלבים ולוותר על הימים שעוד יהיו יפים וקסומים אז את שלי אמרתי ...וזו כבר החלטה שלך...


וזהו...כבר לא אשתך..אך אהובתך....


דובי.