אני זוכרת

אני זוכרת את היום שהכרנו..זה היה סוף משמרת בדיוק סגרתי את הדוכן,נכנסת ביקשת סיגריה והצגת את עצמך.
מודה!נראת לי הבנאדם הכי רגיל בעולם,הכי לא מיוחד שיש,לא מצאתי בך ולו טיפה של חן..
כל יום היית חולף מולי ומצחיק אותי בטענה שאתה רוצה לראות חיוך שיעשה לך את המשמרת..
וכך היה ..באמת שהיה ממש נחמד..
אחרי חודשים זרקתי לך הערה"מה אתה לא רוצה לצאת איתי?" ואתה ענית"בטח שכן היום אחרי משמרת קבענו"..?! ויצאנו..:)

הינו ביחד חודשים שבהם לא הפסקת להגיד לי כמה אתה אוהב אותי...ומילית אותי בכל כך הרבה אהבה שהתאהבתי בך..
בבנאדם המקסים הזה שהיה איתי שנתיים שלמות והעניק לי כל מה שיכל..

בשלב מסויים יחד עם כל האובססיה והקנאות הגיעו הריבים..
הריבים שלא פסקו וגרמו לקשר שלנו להשחק..
כל החוסר אמון הזה שסבב אותנו בחצי שנה האחרונה גרם לכל הטוב שהיה להשכח ולכל הזיכרונות הטובים להקטן..

ניפרדנו כל שני וחמישי וכביומים שהינו ביחד לא הפסקנו לריב..


עד שהבנו שזהו צריך לוותר..

וויתרנו...הכרתי מישהי חדשה הינו ניפגשים בסתר..
עושים דברים מגעגוע ומתחילים לבכות למה הכל לא יכל להיות אחרת...

הבטחנו אחד לשני כל פעם מחדש שזאת הפעםן האחרונה שניפגש,זה היה מין משפט קבוע כזה..
אבל אך פעם לא עמדנו בזה..

היום,אחרי 5 חודש שאתם ביחד אתה כבר אוהב אותך מעל הראש..
אוהבת אותה כמו שאהבת אותי,מדבר אליה כמו שדיברת אלי,מעניק לה כמו שהענקת לי..
ובכל זאת אתה ממשיך להתקשר,אומר שאף אחת לא תשתווה לי..

אני ממש לא מתכוונת לחזור אחורה אני ממש חופשייה ב5 חודשים האחרונים וממש כייף לי...
אני יודעת גם שהקשר הזה לעולם לא יחזור להיות כמו שהוא היה...ביחוד שהתאהבת מחדש..


ולמרות ששלחת לי הודעה שאתה מחכה שהמשמרת הזאת תגמר מהר ואני יוכל לראות אותך נסיכה שליי...זה פשוט לא זה..



אז למה..


"אם זאת אהבה אז למה היא לא טובה?!?!?!"