«::*°• געגוע עם זיכרון, זה הדבר האחרון •°*::»/«::*°• סילבסטר החתול •°*::»

 


הוא אמר לך: לכי, יש דמעות על הלחי, ועכשיו הוא עצוב וכואב ויש בכי,


ואת שוב פעם שותקת, את שוב מתחמקת, אך נשמתו זועקת.


הוא מרגיש רחוק, עם טעם מר ולא מתוק ועם כאב בלב שיש נורא נורא עמוק,


ואת לא נותנת כתף, את ליבו כבר מזמן את שכחת ללטף והבכי כבר נוטף.


 


האהבה הייתה קיימת, היום היא נעלמת, זה מאוחר, דוממת, האם עליו חולמת?


ואת, הנשמה, לא מנגבת ת'דמעה, ושואל שוב ושוב: תגידי בשביל מה?


בשביל מה בלב יש חור? והשאר הכל שחור? היכן אותו האור שהבריח את הקור?


דווקא כשצריך, את הנסיכה והנסיך, אז פרשת לך שתי כנפיים, וזה אותי מביך.


 


מביך בגלל אותם הרגעים, ושוב הלב נשבר, סדוק געגועים,


איפה את כרגע? איך נעלמת לפתע? האם את תחזרי? האם את כבר כמתה?


והוא לא מבין, לאחרים לא מאמין, חושב שתחזרי, וכתף אחת ישעין,


אבל התאונה אותך מזמן גרמה, מאז את נשמה ושואל שוב בשביל מה?


 


בשביל מה בלב יש חור? והשאר הכל שחור? היכן אותו האור שהבריח את הקור?


דווקא כשצריך, את הנסיכה והנסיך, אז פרשת לך שתי כנפיים, וזה אותי מביך,


איך לו אספר? הפיגוע, זה לא עובר ממוחי ורק חוזר, והבכי שוב גובר,


אותו רגע שהלכת והיה פיגוע, שהשאיר אותו כואב עם כאב שלא ידוע ומה שנשאר ממך זה געגוע.


 


געגוע עם זיכרון, זה הדבר האחרון.