כל מה שנתתי.

בהשראת שאנסון צרפתי, למי שרוצה ליהנות מכל הקטע
שבלקרוא את זה.. שייכנס לקישור הבא.
אמיתי, כואב ומפוצל!
http://www.youtube.com/watch?v=ki5KSnysqi4


היו לי חיים יפים. היה לי כל מה שרציתי, כל מה שחלמתי.
נתתי לעצמי מכות כשלא יכלתי לחזור אחורה ופחדתי להמשיך
כשהיה צריך לפסוע מעט קדימה.
איך השנים חלפו להן, מאות יצירות אשר כתבתי.
מאות רגשות אשר הרגשתי ומאות טעויות שעשיתי. בכל זאת,
החיים היו יפים! ידעתי שאפשר לצאת מכל דבר, כל כאב נגמר
הטעם תמיד חוזר. אין סיבה להיכנס בתוך זה ואין סיבה לעצור.
העולם יניע את עצמו בשבילי, כך האמנתי מעבר לשאר האמונות.
כמה  שירים הפנמתי וכריות לבי ספגו דמעות רבות.
עד שלבי לא יכל יותר, אבל המשיך לחיות.
הכרתי אותך. היית מנגינה אמיתית. היינו כמו בכל סרט רומנטי
נהנינו לעשות את כל התסריט. הכל היה כמו משעשע, כמו עצוב.
היו עונות וכל מיני רגעים. לרוב, התנגנו אחד על השני בתשוקות ומזמורים.
כל מה שנתתי לך אי-פעם, לא אתן לאף-אחד.
מה שכואב לי זה שאתה מחופש, אני בחיים לא אמצא אותך
ואני בוכה וגם הלב. אף פעם לא הרגשתי את לבי בוכה וכאילו עוצר את עצמו.
פתאום הפעימות נחלשות והרוח לא מזיזה.
למה אהבתך הייתה כ''כ מסובכת? למה הפכת אותי למיוסרת?
כמה יפה היה לבך, כשהתמלא באהבה אך כמה מכוער היה
כשעזב ונגמר. רק כאב אני יודעת, כבר אין הפתעות למחר.
הכל מעכשיו הולך לשרוף הרבה יותר. איך אני בוכה עכשיו
כשכבר אין מצב.כשכלום לא קורה.
למה ההווה פתאום נראה ארוך כאילו ליום אחד נצחי ואומלל?
למה העתיד לא נראה קרוב? למה העבר אינו נגמר?
אף-אחד חוץ ממני! לא יבין כמה נתתי לך מכולי. כמה אהבתי אותך
וכמה עוד אוהב. אני מבקשת ממך כמה דברים, אני מתחננת יותר נכון.


בבקשה, אל תלך רחוק עם עצמך, תישאר איפשהו קרוב אליי,
שלא תיעלם לי, אני לא אוכל להתמודד עם זה!


בבקשה, אל תתעלם ממה שהיה בינינו, גם כשאתה הולך לך לבד.
אתה זוכר כשהיית מלטף ומנשק אותי בכתף, לא חשבתי שיום אחד
ארצה להסתיר את החלק הזה רק בגלל שאנסה לא להיזכר ולהיפגע.


בבקשה, תחזור אליי! כל יום בלעדייך הורג אותי וכבר לא מכשל.
אני לא עושה דבר כי איני מסוגלת יותר.


אני לא חושבת. אני רק בוכה.
אני לא אוכלת. ולא שותה.


בבקשה תחזיר את עצמך דיייי אני נשברת.
אני הרוסה. פה זה נגמר.
הסיפור שלי עם עצמי. אבל לעולם, לא הסיפור שלי איתך.