דיבור צפוף.

היא לא אומרת לו כלום. לחשוב שהלב דיבר לבד והוא ממלמל כ''כ הרבה..
שעות על גבי שעות הוא מנסה להוכיח לך את הקנאה ששורצת שהיא הרסנית
וכמה שהיא קודרת שמה.. מלאת תוהו ובוהו והיא כבר מקיאה..
את הדיבור הצפוף שהיה ביניהם לפני שנה.
הסתכלתי מהצד, לא ידעתי מה לומר.
את שותקת? הירהרתי בספק של חרטות.
את מתעלמת? נותנת לה להמשיך לבעוט..?
אז פניתי אלייך ומשכתי את תשומת לבך ההרסנית שחייבת את החמצן
של המריבות והיחס.. כמו החמצן שאת כה זקוקה לו בשביל לחיות.
הוא פגוע! תראי אותו.. מה עשית לו? למה דרכת לו על הלב?
ואת מטיחה בי לא להתערב. אבל איך אני יכולה? אני זאת שבאמת רואה!
ולחשוב שניהלתי יומן אישי עם עצמי.
מתוסכלת! צועקת, מאשימה, מורידה מכבודי.
כן הנה אתה רואה למה אני מסוגלת.. אבל בינינו..
זה רק אתה ואני. אנחנו לא רוצים שיכנסו לנו בקשר אבל הקנאה נכנסה.
עכשיו אתה שואל אם בא לי קפה? לא באלי בכלל לשבת איתך.
איזה משחק רצוף בפוזה שאני אוכלת את עצמי.
אני רודפת ואז מרפה ואני דורכת עלייך ושוב בוכה!
מה עשיתי לך? למה שתקתי והתעלמתי? ועוד המשכתי כמו מטורפת
הדבקת אותי בקנאה מתועדת! איך השתכרתי והרבצתי לך
שתשים עליי ידיים ואז סחבת אותי לבית ועזבת לא יכלת לראות איך הקאתי!
עכשיו אתה בספק למה לא עניתי ואתה חושב שלא אכפת לי. שאני כזו פשוטה.
זה הכל בגלל הדיבור הצפוף בינה, ביני לבינך!
אז מתי תבין שצריך לעשות לזה סוף? לא לתת לה להיכנס?
היא היחידה שתפריד בינינו
היא המוות הכואב.