שחר שלי,

היום שוב התקשרת... שוב מחסוי


אני לא ממש יודעת למה...


שמעת אותי, עניתי לך בפעמים שהתקשרת ואת... שתקת


אולי פשוט כבר אין לך מה להגיד, יודעת שאת אשמה, יודעת שהרסת את החברות שלנו, את כל האהבה שהיתה לי אליך


שחר, עברו בינינו כבר 9 חודשים


8 חודשים שלא החלפנו מילה כי לא הסכמתי לענות לך מאז יום ההולדת שלי


אני עדיין מתגעגעת אליך... את עדיין חסרה לי


את היית הבנאדם היחידי שבאמת אהבתי בנפש, היית כל עולמי


אני כל כך כועסת עליך, לא מצליחה לסלוח לך פשוט


היית החברה הכי טובה שלי, כל הלב שלי  אבל את לא באמת אהבת כשאמרת


החיבוקים שלך היו מזוייפים, כמוך


אני עדיין לא מבינה למה את מתקשרת... למרות שזה פעם בתקופה ארוכה, בטח כשמשעמם לך


יום אחד, בעבר שנראה לי כל כך רחוק את אמרת לי שאת לעולם לא תהיי מאושרת בלעדיי


אני אמרתי את אותו הדבר והתכוונתי לזה, אני לא מאושרת בלעדיך


מכירה את זה שלומדים לחיות בחוסר, בריקנותיומיומית ועדיין שורדים, כי חייבים?


אני למדתי לחיות בחוסר המתמיד שלך בחיי שחר


למדתי לחיות כשחצי לב שלי לא אצלי


אין לך פתרון


אולי יום אחד זה ישתנה


הלוואי... הלוואי