אין לי עוד חיים בלעדייך

אתה יודע..אני שואלת את עצמי לפעמים


למה אלוקים ברא את האדם !


למה?נכון שאולי כדי להרום לו לשמחה..


אבל מה עם הכאב והצער ?למה אותם הוא יצר?


אני מדברת על הכאב הזה..מהיום השלהכת


הכאב הזה שלא מפסיק ולא עוזב מאותו היום הזה


ואם כבר הוא הביא אותך לעולם


למה הוא היה חייב לקחת אח"כ?


כי אותי לימדו שמתנות לא לוקחים בחזרה!
מלאך שלי..אני כותבת לך וכולי מוצפת מדמעות


דמעות מלוחות של געגעועים כואבים


אפילו הדף כבר התרטב..


כבר יותר מידיי זמן בלעדייך.


תסביר לי אלוקים איך אתה נותן לנו לאהוב מישהו,


להתרגל אליו,להיות איתו..ופתאום בלי שום הודעה מוקדמת פשוט לוקח אותו?


איך זה עובד שם למעלה?


אני רוצה לנסות ולהבין ואפילו תשובה ברורה אני לא מקבלת


כוולם אומרים שזה גורל,שלכל אחד כתוב למעלה עד איזה יום בידיוק הוא יחיה,אז תסלחו לי כן?


אבל אני לא מסכימה עם הגורל הזה


אלוקים..נראה לי שאם היית יודע איזה חור השארת לי מאז שלקחת אותו..אולי הוא היה נשאר


כי אתה לא רוצה להכאיב נכון ?!


אז אני רוצה תשובה


ל-מ-ה? ?!


הכי כואב לי זה שאני יכולה לצעווק,לבכות ולדבר עד מחר


תשובה והסבר אני לא ממש אקבל..


אז גורל "יקר שלי" גורל אכזר,,


תדע שאפילו אתה ,עם כל האכזריות שבך לא יכול לקחת אותו ממני,לא את האהבה שלי אליו לא את הזכרונות ובטח שבטח לא את הכאב שהשארת אצלי מאז שהוא הלך ...


מלאך יקר


רציתי להגיד לך שהאהבה שלי אלייך ניצחה אפילו את הגורל..


כי הוא לא הצליח לקחת אותך ממני ב1005,


רק את הגוף,לא הנשמה לא את האהבה ולא הזכרונות.


גם אם תהיה בקצה העולם אני יאהב ואזכור אותך תמיד.


את החיוך הזה הכובש והעיניים המאירות..


שכבשו בצורות שאי אפשר להסביר...




אין ולא יהיה כמוך !


שלך תמיד תמיד ואל תשכח שניצחנו הפעם


גם את המוות