איך זה אפשרי...

איך זה אפשרי.. איך זה אפשרי לאהוב מישהו כול כך.. להרגיש את זה חזק בתוכי.. איך אפשר לאהוב מישהו שלא מכירים באמת.. שרק כמה מבטים חלפו בין השניים..


איך זה אפשר.. שמישהו יגיד לי את התשובה.. שמישהו יציל אותי מהתהום אליו אני נופלת.. הכול נשמט מידי אני אבודה.. אבודה בים סוער רק שלא אטבע רק שלא אשאר לבכות..


אני מביטה בעיניו ולא רואה במבטו אלי דבר שונה.. רק החיוך נשאר אותו חיוך לכולם.. שום דבר שונה אין בחיוך שלו.. אבל החיוך שלו מקסים אותי כול פעם מחדש.. החיוך שלו מקשה עלי לשכוח..


הכול מבולבל וככול שאני יודעת יותר אני מבינה פחות.. איך אפשר לאהוב מישהו שרק את שמי יודע.. אינו יודע את פניי.. אינו יודע מתי אני בוכה ואם אני צוחקת.. לא יודעת מה אני מרגישה וכמה עוצמתי זה.. אז איך זה אפשרי לעזאזל לאהוב מישהו שרק את שמי יודע..


אני לא רוצה את זה כול.. לא רוצה עוד מילים .. לא זכרונות לא את הכאב הזה להרגיש.. הבטחתי לעצמי שהיום זה יום אחרון למחשבות.. יום אחרון לחלומות .. אבל אני שוב משקרת לעצמי כי מחר בבוקר שוב אקום עם דמותו בראשי.. שוב המחשבות ינדדו לאין שלא צריך.. כי אכשהו תמיד הרוח מובילה אותי אליו..


המכתב שוב מתארך יותר מידי.. שוב זה יצא דרמתי מידי.. שוב אני מאכזבת את עצמי.. אני פשוט לא מבינה... לא מבינה איך זה אפשריבזמן קצר מידי לאהוב כול כך.. איך אפשר לאהוב מישהו שרק את שמי יודע.. והשאר לא משנה..


הכול אבוד וגם אני אבודה במכתב הזה באהבה הזאת.. ולומר שלום זאת מילה טובה מידי בשבילי אז אומר להתראות.. כי אני לא מתכוונת להישאר לאהוב.. לאהוב מישהו שלעולם לא יכול להחזיר אהבה זה בלתי אפשרי בשבילי..


אני לא שונה מאף אחד.. רק עוד מישהי שכותבת מכתב אהבה למישהו שבראשו איני קיימת.. אני לא יכולה להבין למה ככה אהבות.. אם זאת אהבה שלא נועדה להיות למה אני מרגישה אותה בשביל מה כול הכאב.. רק הייתי רוצה לדעת איך זה אפשרי שיש בי כל כך הרבה אהבה למישהו שרק את שמי יודע...