הודעה 1 שלא נקראה.

יפתי, אני מביט בך עכשיו. כמה יפה את יכולה להיות?! גופך העירום עומד
זקוף אל מול המראה בה נכנסנו שנינו אז.. זוכרת?
איך הייתי מלטף אותך והיית מחייכת.. חייבת לצלם, כבר עשית מאיתנו סרט.
מתלבטת מה ללבוש, את יוצאת לעיר הגדולה ואני עצוב, מפחד. אל תהי עם אחר.
אמרנו שנמשיך להתכתב, לדבר.. גם אם זה בשקט סוער.
הייתי שומע אותך בלילות לוחשת שחסרה לך אהבה ואין לך שקט ואני לבדי
פה, בגן-עדן מצתמרר כשאת באלכסון ולפעמים בצד, משאירה מקום כדי לא להרגיש לבד.
אני כותב לך מנשמתי החסומה בדמעות יבשות
שפה חם ולפעמים קר. אין פה המון עניין, כשאת לא לידי.
אני חשוף וגלוי אל הכל אבל תמיד משאיר מקום שקט לבואך שיהיה אינסופי.
איתי!


רצית לדעת איך עובר עליי פה.. בינתיים? כ''כ עצוב.
ניסיתי לחפש, לא אומר לך שלא, אבל מכאן הכל נראה אבוד.
קראתי את כל המכתבים שהשארת במגירה, גם את החלומות הגדולים
שחלמת בעודך ישנה.. אני עובד על זה, שתהי מאושרת.
אני מתחנן אלייך, תישארי באותו סרט.
כי כמה שזה קשה ולא קל, אני יודע ואני מבין.
אבל גם את צריכה לדעת שאינך צריכה לבוא עדיין..
התאורה והדברים לא מוכנים.
המקום שאליו תגיעי יהיה כ''כ מיוחד, את מלאך ואת לא לבד.
אני מסדר לנו פינה עם המון אהבה.
לא! את לא מדמיינת, אני באמת כותב לך מכתב.
לפעמים כן, אני אפילו מדבר אלייך אבל את בשלך וזה נראה לעד.
תתייחסי אליי! יש לי הרבה מה להגיד. החוויות פה הן של אושר
אבל בלעדייך זה כ''כ מריר. לא משנה מה יקרה אין פה המון
כשאת שם רחוקה. המון צופים עליי ואני כואב וקר.
בחיים לא תיארתי לעצמי שזה יכול  להיות כזה מר!


במכתב הבא אוסיף וארשום את כל הדברים שהכנתי בשבילך.
תמיד אהבת לצפות ומתנות היו כמו אושר שסימל את כולך.
מקווה שלא תתעלמי ותמיד תהי שם, קשובה ואוהבת.
בסוף הדרך כמו תמיד, אני מבטיח, יהיה בסדר.
אל תמהרי לשום מקום, בסוף תגיעי כמו כולם,
אבל יעזור לי לחלום ולפגוש אותך שם, לפחות זה מה שנשאר.
לא אוכל לגעת בך, אבל אוכל לעבור סביבך, אם תרגישי מגע קל
אל תפחדי, זה אני שלצידך.